ה”מה” וה”איך”

שיחת חיזוק מועילה

מה עושים כאשר הנערים המתבגרים לא מתנהגים כראוי, לא מקשיבים להורים ולמחנכים, או הולכים בדרך לא טובה?

אז קודם כול זה ניסיון לא קל למידות שלנו כמחנכים: לא להתפרץ, לא לפעול מהבטן, לשמור על כבוד וענייניות, לא לעשות את המצב גרוע יותר על ידי תוכחות שלא יכולות להתקבל על לב הנערים.

אבל אחרי שנָשָׁמְנוּ עמוק, עשינו יישוב דעת, והחלטנו לקחת את הנער לשיחה פתוחה ורצינית ומכבדת – מה אנחנו אומרים לילד?

לכאורה, צריכים לשבת עם הילד או הנער ולהסביר לו עד כמה הדברים שהוא עושה מזיקים לו, עד כמה ההתנהגות שלו בעייתית. וכך עושים הורים רבים וטובים.

מה תהיה התוצאה? צר לי לומר, אבל זה כנראה לא יעזור. הנער ברוב המקרים לא יעשה את השינוי המיוחל, התסכול שלנו כמחנכים והמתח בינינו לבין הנער רק יגבר.

פער הדורות, חוסר הניסיון והגיל הצעיר של הנערים לא מאפשר להם להגיד לנו את האמת הפשוטה: “אבא יקר, אימא יקרה, מורה ומחנך יקר, אני אמנם צעיר, אבל גם אני מבין היטב שההתנהגות שלי היא לא טובה. אני לא טיפש ולא צריך שתסבירו לי את זה. זה ממש ממש לא עוזר לי. מה שאני צריך באמת זה שתיתנו לי את הדרך להשתנות!

“אל תגיד לי מה לעשות, תגיד לי איך לעשות!”

כי אם נחשוב טוב, ונסתכל על עצמנו בעין האמת. רוב רובם של בני האדם יודעים מה טוב ומה נכון ובכל זאת מתקשים לחיות וליישם את הידיעות שלהם. כי הבעיה המרכזית שלנו בעצמנו היא לא בידיעה, אלא בעצה הנכונה והישרה את ליישם ולקיים את מה שאנחנו יודעים.

הרי גם אתה בעצמך אובד עצות ולא יודע איך להשתנות, אז מה יגיד הנער? איך אתה מצפה שאם הוא רק יבין שהוא טועה – הוא מיד ישנה את כל התנהגותו?

אם אתה רוצה לעשות שיחה רצינית עם הבן שלך או עם התלמיד שלך, שיחה שבאמת תעשה פירות ותועיל לו, אל תגיד לו רק מה הוא צריך לעשות, אלא תנסה להבין את הקשיים שלו ותיתן לו את הדרך ואת העצה איך להשתנות, תן לו עצה מעשית שמתאימה לו.

שיחת חיזוק עם משה רבינו

וזו פרשת ניצבים וילך.

משה רבינו כל כך מבין את עם ישראל. חומש שלם הוא מזכיר להם כל מה שהיה במדבר, הוא מכיר את החולשות שלהם, הוא מחדד להם את עיקרי האמונה, וחוזר ומגדיר להם מה טוב ומה רע, ומכין אותם לכניסה לארץ. אבל זה לא מספיק כי הוא יודע שקשה להם וזה יהיה להם קשה גם בעתיד: “כי ידעתי שאחרי מותי כי השחת תשחיתון” וכו’

עם ישראל יכולים להקשיב למשה ברוב קשב, אבל בסוף להגיד: הדברים שאתה אומר יפים ונכונים, אבל מה לעשות, זה לא שייך אלי, זה לא מעשי עבורי, קשה לי, יש לי יצר רע גדול, אני כל הזמן מנסה ונכשל…

לכן הסיומת והמסקנה של כל החומש הארוך הזה שכולו שיחה של תוכחות מוסר – המסקנה זו העצה המעשית! כי זה מה שחשוב באמת: איך משתנים בפועל!

והעצה הזו צריכה להיות עצה שמתאימה לכל יהודי ויהודי, אחרת זו עצה רק לחלק מהעם ולא לכולם, אבל התורה ניתנה לכל עם ישראל.

ומשה רבינו מדגיש זאת בתחילת הפרשה: “אתם ניצבים היום כולכם…” והוא מונה את כל מדרגות העם בפירוט רב, עשר מדרגות שונות, מהגדולים ביותר, הראשים והזקנים, ועד הקטנים ביותר, חוטבי העצים ושואבי המים; ובדבריו מכוון משה גם לכל הדורות “ולא איתכם לבדכם… את אשר ישנו פה עימנו עומד היום… ואת אשר איננו פה עימנו היום”.

כי התורה הקדושה מעשית וקרובה לכל יהודי ויהודי, “לא בשמים היא” כמו שאומרת הפרשה. ובכל זאת, מה יעשו אנשים קטנים וחלשים? לתורה יש דרישות גבוהות מאוד מאיתנו – אנחנו יודעים מה אבל השאלה היא איך, איך זוכים לקיים את כל זה?

והתשובה היא התשובה, כלומר מצוות התשובה, מצווה שעליה אומרת הפרשה: “קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו”. כל אחד יכול לעשות תשובה. אם יש לך פה ולב – אתה יכול לעשות תשובה, וגם אם עשית מה שעשית ונכשלת ונפלת – אתה תמיד יכול לעשות תשובה. פתח את הפה ותוציא דיבורים מן הלב – ובזה אתה מתקן שוב ושוב ושוב עד שתהיה כרצונו יתברך בשלימות.

בשביל להשתנות צריכים פֶּה

ועיקר התשובה היא “קבלה לעתיד”, זאת אומרת להשתנות בפועל, כמו שאנחנו רוצים ותובעים מעצמנו ומהילדים שלנו, זה מה שה’ רוצה מאיתנו.

אבל איך? הרי כבר קיבלנו על עצמנו שוב ושוב וזה לא הצליח – מה עושים?

והתשובה היא: מתפללים ומבקשים מה’ שיעזור לנו. זו המשמעות העמוקה של בפיך ובלבבך לעשותו. תשובה זו תפילה. אלמלא ה’ עוזרו לא יכול לו, אז תעמוד ותבקש מה’: אבא תעזור לי! אני לא יכול לבד!

בשביל להבין את זה לא צריך להיות מגדולי הדור וזקני וראשי העם, גם חוטבי עצים ושואבי מים יכולים להבין את זה. ואתה לא יכול להגיד זה היה נכון לדור של משה רבינו, אבל הדור שלנו הוא אחרת – לא ולא! זה יציב וקיים גם בדור שלנו וגם בכל דור. יש לנו פֶּה ואנחנו יכולים וצריכים לבקש מה’. ולכן קיום מלא ושלם של התורה שייך לכל אדם בכל דור ודור.

וזו ההכנה הסופית ליום הדין, כמו שאומר רבי נתן, שלא לחינם פרשת ניצבים היא תמיד הפרשה הסמוכה לראש השנה, כי אנחנו רוצים לחזור בתשובה שלימה, אנחנו רוצים להשתנות, אבל כל כך הרבה פעמים ניסינו ונכשלנו – מה עושים כדי שהפעם זה יהיה שונה? איך משתנים בפועל?

והתשובה של הפרשה היא להרבות בתפילה על קיום התורה! כל ספר דברים הוא ה”מה”, כלומר הדרכה של התורה מה טוב ומה רע. אבל הבעיה היא עם ה”איך”. ופרשת ניצבים אומרת לנו: תבקש על כל התורה לקיים את זה. זה ה”איך”.

חזקים בתפילה

ואולי זה הרמז בהפטרת שבת שובה: קחו עמכם דברים ושובו אל ה’. קח את כל ספר דברים ותהפוך אותו לדיבורים של תפילה, כלומר תתפלל לקיים את התורה – וכך תשוב אל ה’ מכל מצב ותזכה להיות כרצונו יתברך.

ואולי זה הרמז בתחילת הפרשה שלנו במילים: אתם ניצבים היום כולכם. “ניצבים” זו לשון תפילה כמו שאומרת חנה אימנו, האימא של התפילה: “אני האישה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה'”.

בְּעניין התורה יש הבדלים גדולים במדרגות בין ראשי העם וזקניו לבין דלת העם, אבל בעניין התפילה: אתם ניצבים כולכם, כולכם שייכים בתפילה באותה מידה, ולכן הקיום של התורה הקדושה שייך לכולנו.

רבינו הקדוש ציווה ותיקן לכל יהודי לעשות בכל יום שעה התבודדות. זאת אומרת לקבוע זמן בכל יום ויום לבקש מה’ לקיים את התורה, לקיים את מה שלומדים. זו העצה העיקרית של התורה הקדושה לקיום התורה. ועל זה אמר רבי נתן מברסלב: משה רבינו נתן לנו את התורה, אבל רבינו הקדוש נתן לנו את קיום התורה, כלומר רבינו האיר לנו את הדרכים הנכונות איך לקיים בפועל את כל התורה כולה.

לכן דווקא עכשיו בערב ראש השנה, זה הזמן לקבל על עצמנו לקיים את העצה הגדולה והמרכזית והחשובה ביותר של רבינו הקדוש שהיא לקבוע לעצמנו בפועל לעשות לפחות שעה התבודדות בכל יום. יהודים יקרים תלמדו את הספרים שיצאו בנושא, בפרט את הספרים “בשדי יער” ו”אור חדש”, שכל כולם מתמקדים בנושא ה”איך”, איך לקיים את התורה בפועל.

אנחנו רוצים שנה טובה באמת, תחל שנה וברכותיה, התחלה חדשה באמת, הדרך היא להיות ניצבים! להיות חזקים בתפילה, להקדיש זמן ניכר בכל יום, לבקש מה’ בפה ובלב לקיים את התורה באמת. שנה טובה.