להינצל מעולם התוהו

 

 

תורתנו הקדושה היא נצחית ומסריה נכונים לכל דור ודור, ואם היא כותבת "ויריצהו מן הבור" (בראשית מא, יד) בכלליות, במקום לומר ‘ויריצו את יוסף מן הבור’ או לשון דומה, אז בודאי ישנו מסר חשוב לחזק כל יהודי בכל מצב ובכל דור. לכן, צריך לראות את השכל הטמון בעניין הרצת יוסף מן הבור, ומה הוא בא ללמד בהתחזקות בעבודת השם.

 

דוד המלך ע"ה היה משבח את הקב"ה ואומר: "ברוך ה’ א’להי ישראל מן העולם ועד העולם" (תהלים קו, מח), וכך היו רגילים לברך בבית המקדש. רש"י זצ"ל בפירושו על הש"ס מסביר (רש"י ברכות סג, ע"א, ד"ה ויברכו): להודיע שאין העולם הזה לפני העולם הבא כלום, אלא כפרוזדור לפני הטרקלין, כלומר הנהיגו ברכותיו בעולם הזה כדי להיות רגילים לעולם הבא.

 

רש"י הקדוש מסביר לנו שמה שעושה האדם בעולם הזה זוכה לעשות לעולם הבא, הן לטוב והן למוטב. זאת אומרת במונחים שלנו, שמי שלומד תורה בעולם הזה יזכה ללמוד תורה בעולם הבא. מאידך גיסא, מי שמשחק כדורגל בעולם הזה יוכרח לשחק כדורגל בעולם הבא, אבל יתכן והמגרש יהיה במקום מאוד לא נעים וראשו יהיה הכדור.

 

העיקרון הנ"ל מוזכר היטב בכתבי רבי נתן מברסלב זצ"ל, המלמד שצריך בעולם הזה "לחפש ולבקש ולדרוש תמיד אותו יתברך…כי על ידי זה זוכה גם אחר מיתתו לחפש ולבקש אותו ולא יוכלו להטעותו על ידי עולם התוהו, מאחר שגם שם יבקש את השם יתברך, על כן בקל יוכל לשוב למקום מנוחתו והכל בכוח הצדיקי אמת". (ליקוטי הלכות, או"ח, עירובי תחומין ו, כב).

 

אכן הזהירונו רבינו נחמן זי"ע ותלמידיו בכל הדורות, שמי שירבה בקדושה בעולם הזה, ובפרט בנסיעה לצדיק, באמירת תיקון חצות, ובשיחה בינו לבין קונו יתברך, יינצל מן הייסורים הנוראים של עולם התוהו. כיצד?

 

כמעט הכל יש בעולם התוהו. אפילו לימוד תורה, ישיבות, כוללים, רבנים, מגידי שיעורים ודרשנים. ואם תרצו לשאול מה קורה בישיבה או בכולל בעולם התוהו ומי המסכן שנקלע לשם, אזי התשובה פשוטה למדי: מי שמנצל את כלי החמדה של הקב"ה לצורך עצמו, כלומר, מלמד תורה כדי להגדיל את שמו, להשיג טובות הנאה, או להתנשא על הבריות, הרי הוא נקלע לעולם התוהו. שם, גם עושים אותו רב וראש ישיבה, אולם תלמידיו אינם אלא מלאכי חבלה שלועגים לו, מייסרים אותו, מצערים אותו, מבלבלים אותו ומענים אותו בכאלה עינויים שאין הפה יוכל לספר ואין האוזן יכולה לשמוע. עולם התוהו הוא עונש נורא.

 

למרות שישנם רבנים ואפילו ישיבות בעולם התוהו, אין שם קדושה. קדושה היא המפתח לצאת ולהינצל משם. כיצד?

 

מי שקשור לצדיק אמת ומקיים את עצותיו ניצל מן הגורל המר ששמו עולם התוהו. כל עצותיו של הצדיק האמיתי הן להרבות קדושה בעולם. נמצא, שניתן להינצל מעולם התוהו על ידי ריבוי הקדושה בעולם הזה. היות וחייבים לתת לאדם להמשיך את פעולותיו הטובות בעולם הבא, ואם נקלע לעולם התוהו אין לו אפשרות, אזי חייבים להריץ אותו משם לאחד מעולמות הקדושה כדי שיוכל לומר תיקון חצות, להתבודד, לנסוע לצדיק, או כל פעולה אחרת השייכת באופן מובהק לקדושה. מדוע? משום שאין תיקון חצות בעולם התוהו, אין התבודדות, וגם אין נסיעות לצדיק בראש השנה. גם אין שמירת עיניים שם ואין שמירת הברית, וגם לא שמחה של מצוה.

 

מי שהתמיד באמירת תיקון חצות בעולם הזה רשאי לדרוש – על פי מידת הדין אפילו – את הזכות לומר תיקון חצות בעולם האמת. וכן לגבי התבודדות. יתרה מזו: היהודי הכי פשוט בעולם – על פי מידת הדין כאמור – אם היה רגיל לנסוע לאומן בחייו בראש השנה, יוכל לדרוש בעולם האמת לעלות למתיבתא של רבינו הקדוש רבי נחמן זי"ע, מקום נשגב שאפילו גדולים ויראים אינם רשאים להגיע אליו. זה פלא עצום, אך אמת לאמיתו – איך נהג מונית מחולון או בת ים יוכל לפעול בעולם האמת מה שלמדן עצום לא יוכל לפעול? משום שהראשון היה קשור לצדיק אמת והשני לא.

 

לכן נוכל לדייק ברמזו של הפסוק הנ"ל, "ויריצהו מן הבור": מי הורה להריץ את הצדיק מן הבור? המלך. מדוע? כדי לדבר עם המלך. אין זה אלא רמז ליהודי – שכל יהודי הוא צדיק, שנאמר (ישעיה ס, כא): "ועמך כולם צדיקים" – המרבה לשפוך שיחו בינו לבין קונו. ואם חס ושלם נידון לעונש בעולם התוהו, אזי יכול לדרוש את זכותו לעסוק באותם הדברים בעולם האמת שעסק בעולם הזה, דהיינו התבודדות. היות ואין התבודדות בעולם התוהו, אזי חייבים – על פי פקודת המלך ישתבח שמו – להריץ אותו מן הבור של הגיהנום ולהעלותו למקום קדוש שבו יוכל לדבר חופשי עם המלך. ובכן, על ידי נסיעה לצדיק, תיקון חצות והתבודדות בעולם הזה, יתקיים בו הפסוק "ויריצהו מן הבור" להציל אותו בעולם הבא, ונכון הדבר.

 

שנזכה כולנו להתקשרות אמיתית ולקדושה, אמן.