גברת פרח השני

היא למדה לדעת, שאם אתה נותן את עצמך אינך עשוי להתרוקן אף פעם. קתלין למדה מזמן לתת את עצמה. זו היתה קמצנות מצידה שלא לגלות לה את הסוד הזה...

3 דק' קריאה

מ. רות

פורסם בתאריך 06.04.21

היא למדה לדעת, שאם אתה נותן
את עצמך אינך עשוי להתרוקן אף פעם.
קתלין למדה מזמן לתת את עצמה. זו
היתה קמצנות מצידה שלא לגלות לה
את הסוד הזה.
 
 
אין לי מושג אם הגברת ההיא עדיין חיה, אבל אנשים רבים עוד זוכרים את דמותה הדקה חומקת במסדרונות, והעציצים הקטנים שלה עודם מלבלבים, פרחי ארגמן יפהפיים.
 
ילדים מעולם לא היו לה. רוברט כבר נפרד ממנה לשלום לפני שנה. קצבת הפנסיה שלה נכנסה סדירות אל חשבון הבנק, עורך הדין כבר החתים אותה על כל הדרוש ולא נותרו עניינים אחרים לטפל בהם. קתלין היתה באה מדי פעם, וטוב שבאה, כי היא עצמה לא נהגה ללכת לאף אחד מאז התאלמנה. כשהגיעה אל ד"ר דיואי, כבר מאסה בחייה לגמרי.
 
היה לה בית יפה, שהמשכנתא עליו הסתיימה לפי החוק ביום שרוברט יצא לפנסיה. ויטרינות הזכוכית היו גדושות מזכרות שקנתה בכל רחבי תבל. בוב והיא ידעו לעשות חיים! אחרי שפרש מן העבודה תכננו להם מסע ארוך ארוך, ובמשך ארבעה חודשים לא חזרו הביתה.
 
את אירופה כבר הכיר, אז דילגו עליה, נסעו קודם למזרח הרחוק, להודו. כרטיס אשראי הוא המצאה יעילה מאוד של הדור החדש. באחד לינואר של אותה שנה עברה הונג קונג בחזרה לידי היפנים לאחר מאה שנות שלטון בריטי, והם נחתו היישר לתוך החגיגות. משם קפיצה קטנה לאוסטרליה ואחר כך לאפריקה, שם נעו מכפר ילידים אחד למשנהו ונתנו לילדי הכושים שיעורים באנגלית בסיסית.
 
כשמיצו את החוויה עלו על מטוס של "אפריקה-ליינס" אל המזרח התיכון, נחתו במצרים וביקרו בפירמידות הגדולות, אבל אז תקפה אותה מחלה לא ברורה, וחברת הביטוח מיהרה לפנות אותה מבית החולים המצרי הנחשל לבית חולים מן השורה בישראל. כך הרוויחו שניהם תוספת חינם למסלול הארוך ממילא.
 
מבית החולים המשיכו לתורכיה, אחר כך בכל זאת נחתו באירופה, בשביל המנוחה והסקי, ואחר כך נסעו הביתה. התמונות יצאו נהדרות והם אירחו חברים והראו שקופיות. לפחות היא יודעת, שרוברט הפיק מחייו את המיטב. היא אפשרה לו את זה. על הטיול הזה הם דיברו כמעט יום יום, ואחר כך הוא קיבל את ההתקף ההוא, והכל נגמר. אבל הוא מת מאושר.
 
נדמה היה אפילו שהיא מקנאה בו. היא היתה מאוד לבד ומאוד לא מאושרת, ולא רצתה להמשיך לחיות. הפנסיה היתה מכובדת וקתלין היתה באה לפעמים, והיתה מדברת ומדברת, ולפעמים שחררה אמירות מרגיזות והכריחה אותה להגיב.
 
קתלין היתה צריכה כובע מדי פעם, או צעיף לחליפה, והיא הקפיצה אותה במכונית, המכונית שרוברט קנה אחרי הפנסיה שלו, למרכז הקניות, אחר כך היו יושבות שם על כוס קפה ומסתכלות על האנשים. עוד לא מלאו לה שבעים, והיא תהתה איך תעשה את השנים הבאות במתכונת הזו. בובי היה מבוגר ממנה בתשע שנים כמעט. הם נסעו יחד לטיולים.
 
כך הגיעה אל ד"ר דיואי. מעולם לא חשבה שתזדקק לשרותיו של פסיכולוג. רוברט והוא היו חברים טובים. אבל רוברט כבר לא היה בסביבה. קתלין לקחה אותה אל ד"ר דיואי.
 
ד"ר דיואי אמר לה מיד, "אני מרגיש שאת חסומה. הנפש שלך משוועת לתת למי שזקוק לך. מה יש ביכולתך לתת?"
 
היא חשבה על הכסף בבנק, שהיה בו יותר מכפי צרכיה, ועל המכונית הקטנה, ועל קתלין שנמצאת בכל מקום שיצטרכו אותה, ואמרה, "אני מוכנה לתת כל מה שאנשים צריכים לו".
 
"זה עלול להיות מתיש מדי", אמר ד"ר דיואי, "את צריכה לתת את עצמך. מה את אוהבת לעשות?"
 
היא הרהרה רגע רק כדי לא להישמע להוטה, ואמרה, "לגדל פרחים".
 
"ובכן", אמר ד"ר דיואי, "את תגדלי פרחים ותתני אותם למי שאת חושבת שישמח בהם. אל תשכחי לספר להם איך את מגדלת אותם".
 
היא הלכה הביתה, וחשבה על קתלין שהעניקה לה ידידות פשוטה ותומכת ברגעים חסרי זהות. לקתלין לא היה דבר מה מיוחד לתרום מלבד את אישיותה: חביבה, ישירה ובעלת נוכחות. מכיוון שהציעה את נוכחותה בטבעיות כזו, מעולם לא העלתה בדעתה שהיה זה מצידה מאמץ מכוון. אילו ידעה, היתה טורקת בעדה את הדלת. מסכנות זה לא הצד החזק שלה.
 
עוד באותו יום עשתה את הדרך למשתלה הגדולה באזור, שם רכשה כמה שקים של זרעי פרח השני, אותו פרח יפהפה וסמוק לחיים שטיפחה באהבה עוד בהיותה ילדה. פעם, כשרוברט היה בחיים, היתה הגינה מלבלבת בפרחי שני.
 
היא חזרה הביתה כשבתא המטען כמה עשרות עציצים קטנים ושק של אדמה חומה ודשנה. שבועות אחדים אחר כך כבר הנץ פרח ראשון בעציץ אחד קטן, והיא לקחה אותו איתה ונסעה לבית החולים, ביקשה מהאחיות את חדרו של החולה הוותיק ביותר במחלקה, ולצד מיטתו הניחה את העציץ ואת הפרח, וחלק קטן מנפשה.
 
זמן קצר אחר כך התרוקן אדן החלון מעציצים, ואנשים החלו לקרוא לה גברת פרח השני. הם חיכו לה, והיא היתה מגיעה וידיה עמוסות תדיר בכמה עציצים חדשים, מאירה את מחלקות הכרוניים והסיעודיים באורות אדומים ומלבלבים.
 
היא לימדה את חוליה להעריץ את ידידיה הירוקים, על עליהם הרחבים חדי הפטוטרת, על צבעו הזוהר של הפרח, ראשו הגבוה, הגאה. היה בו משהו בלתי מנוצח. בזאת הסכימו עימה כולם.
 
היא ישבה ליד אנשים שהיו מנועים מלהזיז יד או רגל, וסיפרה להם על העולם הגדול. סיפרה על הילדים האפריקנים שגילו לראשונה את קסם הקריאה, ועל רגעי האושר שהיא ובובי צברו עקב כך. בו בזמן צברה לה רגעי אושר חדשים. היה לה במה להרהר בלילה. ולעיתים היתה השינה תוקפת אותה טרם הספיקה להרהר הרהור אחד ושניים.
 
היו שם אנשים בודדים מאוד, כאלה שאפילו ללכת על רגליהם לא יכלו. היא היתה בת מזל. היה לה את רוברט, והם יצאו לטיולים ובילו זמן נפלא שמפרנס לה את הזיכרונות.
 
מעולם לא מאוחר ללמוד את עצמך, היתה חושבת לעצמה מדי פעם, כשהיתה עוברת בין העציצים הקטנים שלה ומהדקת באצבעותיה את האדמה הסמיכה. והרי זה לפעמים מסע מרתק מאוד.
 
היא למדה לדעת, שאם אתה נותן את עצמך אינך עשוי להתרוקן אף פעם. קתלין למדה מזמן לתת את עצמה. זו היתה קמצנות מצידה שלא לגלות לה את הסוד הזה, אבל יש אנשים שאינם טובים בניסוחים.
 
הפרחים שלה לבלבו, והעולם בחוץ היה אביב. והיו לה עוד המון דברים לפני שתיפרד ממנו לשלום.
 

 

(מתוך מגזין "משפחה") 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה