אל תחכו ללבנה
הפסקתי לנשום. "זה לא נורא, נכון?" ניסיתי לסחוט ממנו מילות עידוד כדי להרגיע את עצמי, אבל זה לא עבד. יצאתי משם בהרגשה שימיי ספורים.
הפסקתי לנשום. "זה לא נורא, נכון?"
ניסיתי לסחוט ממנו מילות עידוד כדי
להרגיע את עצמי, אבל זה לא עבד.
יצאתי משם בהרגשה שימיי ספורים.
כבר כמעט ויצאתי מחדרו של הרופא, אך לפתע נזכרתי בחלומי המוזר מלפני ימים ספורים.
בדרך כלל אינני נוהגת לייחס לחלומות משמעויות נבואיות, אבל במקרים מסוימים אני מרגישה שאי אפשר להתעלם מהם, כמו במקרה הזה. בחלומי הסבו את תשומת ליבי למשהו בגופי – ואמרו לי ללכת להיבדק. כשהתעוררתי ונזכרתי בחלום, פטרתי אותו במהירות ב"חלומות שווא ידברו", אם כי לא יכולתי להתעלם מכך שאכן משהו מאוד מוזר מעיב על בריאותי בזמן האחרון, וכשבחנתי את אותו המקום בו הצביעו עליו בחלומי – קלטתי ברעדה שיש מצב ששם נמצאת הסיבה לכל זה.
60 שניות של רקע אודותיי – אני הבן אדם האחרון בתבל שאלך לרופא מיוזמתי הפרטית, אלא אם כן מצבי כבר ממש קריטי. אני יכולה להתעלף רק מלהריח את ריח בית החולים. עד גיל מאוד בוגר של חיי, כשהייתי הולכת לבדיקה שגרתית – הייתי מלווה באמא ובחברה, וב"שקים" של תפילות ולילות ללא שינה, לפני כל ביקור במרפאה. בקיצור, בתי חולים ומרפאות הם ממש לא my cup of tea.
ובכל זאת, יש מצבים שאי אפשר להימנע מהם, ולכן, לאחר ימים, כשהייתי אצל הרופא בעניין סתמי, פתאום נזכרתי בחלום והחלטתי לשאול אותו לגבי אותו הדבר.
הרופא האדיש שלי, שקשה מאוד להוציאו משלוותו בדרך כלל, הסתכל ובדק וראיתי עליו שהוא קצת נלחץ. הוא התחיל לשאול אותי כל מיני שאלות מפחידות על ההיסטוריה המשפחתית הבריאותית שלנו. בשלב זה, התחלתי גם אני להילחץ. הוא העיף בי מבט אחרון ושלח אותי לרופא מומחה, לא לפני שהוסיף את משפט המחץ – "כנראה שתצטרכי ניתוח".
הפסקתי לנשום. "זה לא נורא, נכון?" ניסיתי לסחוט ממנו מילות עידוד כדי להרגיע את עצמי, אבל זה לא עבד. "אם אני אומר לך ללכת להיבדק אצל מומחה – תאמיני לי שאני לא אומר את זה סתם", אמר בפנים חתומות המבשרות רעות.
יצאתי משם בהרגשה שימיי ספורים. בקושי הצלחתי ללכת. כבר ראיתי בעיני רוחי את כל החיים שלי מגיעים אל קיצם. התחלתי לדמיין את הפגישה שלי עם אותו אלוקים, אליו נקשרתי כל כך בשנים האחרונות. האם הוא יהיה מרוצה מכל מה שעשיתי כאן בעולם הזה? והרי לא הספקתי כמעט לעשות שום דבר… האם אזכה להרגיש את האור הטוב שלו שכולם מדברים עליו? או שאעמוד חלילה מנגד, לא ראויה מספיק… האם זה יהיה מפחיד למות?
רק מהמחשבות ומהדאגות כמעט והחזרתי את נשמתי לבוראי…
הבדיקה נקבעה ליום שני, ראש חודש אייר, נותרו לי עוד כמה ימים של חסד. וכמו תמיד, במקרים כאלו – כל שנותר הוא רק להתפלל. ואכן זה מה שהשתדלתי לעשות. ראשי התיבות של חודש אייר הם – אני ה’ רופאך, וידעתי שבימים אלו יש כוח גדול לרפואה. החלטתי להסתער עליהם בכל הכוח. נזכרתי שה’, מלבד היותו אלוקים, מלך מלכי המלכים, הוא גם רופא כל בשר, רופא חינם, והוא רחום וחנון. אמרתי לו שאני יודעת שלא מגיע לי כלום, אך אני מבקשת ממנו חסד חינם – מרופא חינם. שאני יודעת שלא הרופא הוא המרפא – אלא הוא ורק הוא, ולכן מבקשת ממנו שייתן בידם לרפא אותי בלי ייסורים כלל. יום לפני הבדיקה הגורלית, בערב ראש חודש אייר, חודש הרפואה, הגעתי לכותל וביקשתי בדמעות רפואה שלמה בניתוח. פתאום נזכרתי – שה’ הוא כל יכול – ויכול לעשות שבכלל לא יהיה ניתוח. אבל התביישתי אפילו לבקש זאת ממנו. מבחינתי, זה היה לבקש נס שמעל לטבע. הרי אפילו הרופא אמר שצריך. לבסוף – אזרתי אומץ וגמגמתי – "ה’, אתה יכול הכל, אתה ה’ רופאי, תעשה שבכלל לא יהיה ניתוח".
לפתע הרגשתי תחושת הקלה. "מה לכם לדאוג, מאחר שאני הולך לפניכם". למה שאדאג, אם ה’ הוא לבדו הרופא, ובידו להפוך הכל לטובה ברגע אחד?
הלכתי לישון בשלווה בלתי מוסברת וקמתי למחרת בפחד אך גם עם תקווה. בדרך לבית החולים כשלו רגליי כמה וכמה פעמים אבל הלכתי עם ה’.
לפני שנכנסתי לחדר הרופאה הספקתי עוד ללחוש לה’ שיעשה לי נס, שלא אצטרך כלל ניתוח. ביקשתי אך עדיין לא ממש האמנתי שיש לזה סיכוי…
התיישבתי רועדת על מיטת הרופאה. מדמיינת את הסוף המר שלי. עוד רגע ויסתיימו החיים… הרופאה הקשוחה בדקה, העיפה בי מבט קצר וחרצה – "הכל בסדר. תבואי לביקורת עוד שישה חודשים".
הייתי בהלם, לא ציפיתי לנס כל כך גלוי. נזכרתי בעוצמת היום, ראש חודש אייר. "אני ה’ רופאך" – אני ולא אחר. אני ולא שרף. אני ולא מלאך. אני ולא אדם. אני ולא רופא. אני – ה’ הוא הרופא, והוא רופא חינם. מעל לטבע. עובדה!
תוך דקה כבר לא הייתי שם. קיבלתי מה’ שישה חודשים במתנה, נראה לכם שאבזבז אותם על בתי חולים?!
כשהגעתי הביתה חיכה לי מסר יפה במייל שלי. והרי הוא לפניכם:
קראו את המשפט הזה לאט לאט ותנו לו לחדור לתודעה – "אם אלוקים מביא אותך לזה, הוא יעביר אותך את זה".
מנהל בכיר צעיר ומצליח נסע ברחוב שכונתי, במהירות מופרזת, ביגואר החדשה שלו. הוא נזהר ובדק שלא מגיחים ילדים מבין המכוניות החונות והאט כשחשב שהוא מבחין במשהו.
במהלך הנסיעה, לא צץ ילד. אבל במקום זה, פגעה לבנה בדלת היגואר! הוא עצר בחריקת בלמים ונסע לאחור למקום שממנו נזרקה הלבנה. הנהג הזועם זינק מחוץ למכונית, תפס את הילד הקרוב ביותר והדף אותו בצעקות על המכונית שלו, "מה זה צריך להיות? מה לעזאזל אתה עושה? זאת מכונית חדשה והלבנה שזרקת גרמה נזק רב. למה עשית את זה?"
הילד הקטן התנצל. "סליחה… אני מצטער, אבל לא ידעתי מה לעשות". הוא התחיל להתחנן, "זרקתי את הלבנה כי אף אחד לא עצר…" בדמעות שזלגו על לחייו הצביע מעבר למכונית החונה ואמר, "זה אחי, הוא התגלגל מהמדרכה ונפל מכיסא הגלגלים שלו ואני לא מצליח להרים אותו". עכשיו הוא כבר התייפח ושאל את המנהל ההמום, "אתה מוכן בבקשה לעזור לי להרים אותו חזרה לכיסא הגלגלים שלו? הוא נפצע והוא כבד מדי בשבילי".
הנהג הנרגש והנסער ניסה לבלוע את הגוש שחנק את גרונו. הוא הרים במהירות את הילד הנכה לתוך כיסא הגלגלים, אחר-כך הוציא ממחטת בד וניקה את הפצעים שלו. סקירה מהירה אמרה לו שהכל יהיה בסדר…
"תודה רבה ושאלוקים יברך אותך", אמר הילד אסיר התודה לזר.
נסער מכדי לדבר, הביט האיש בילד מוביל את אחיו בכיסא הגלגלים לאורך המדרכה אל ביתם. הדרך חזרה ליגואר הייתה ארוכה וממושכת.
הנזק במכונית היה ניכר, אבל הנהג לעולם לא טרח לתקנו. הוא השאיר אותו כתזכורת למסר הבא: "אל תתנהל בחיים מהר מדי, באופן שיחייב לזרוק עליך לבנה כדי לזכות בתשומת-ליבך!"
אלוקים לוחש לנפש שלנו ומדבר אל הלב שלנו. לפעמים, כשאין לנו זמן להקשיב, הוא נאלץ לזרוק עלינו לבנה. זאת הבחירה שלנו – להקשיב או לא להקשיב.
הרהור למשך היום:
אם לאלוקים היה מקרר, הציור שלך היה תלוי עליו.
אם היה לו ארנק, התמונה שלך הייתה בתוכו.
הוא שולח לך פרחים כל פעם באביב.
הוא שולח לך את זריחת השמש מדי בוקר.
תכיר במציאות, חבר: הוא משוגע עליך!
שלח זאת לכל "אדם יפה" שברצונך לברך. אלוקים לא הבטיח ימים משוללי כאב, צחוק בלי צער ושמש בלי גשם, אבל הוא הבטיח כוח לעבור את היום, נחמה לדמעות ואור לדרך.
מי ייתן שבזכות חודש אייר, ה’ ישלח רפואה שלמה ומהירה ברחמים לכל חולי עמו ישראל ובתוכם למרדכי צמח בן מזל-טוב (הרב מרדכי אליהו שליט"א) שטור זה מוקדש לרפואתו.
מי שרוצה ליטול חלק בהחלמתו של הרב- מוזמן להיכנס לכאן:
* * *
גולשים המעוניינים לשתף אותנו ביומן אישי – סיפורים עם התבוננות, אנא שלחו אלינו מאמרים לכתובת ilanit@breslev.co.il.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור