יהודים פשוטים משוחחים על חייהם, 4

‘אתה בעל מלאכה’, הוא אמר לי, ואני
באותו זמן איפה הייתי?! כמו טיל. נסעתי
להונג קונג וכולם מכירים אותי פתאום,
ואתה מסתחרר סביב זה, ואז הוא אומר
לי, ‘אתה יהודי פשוט!’

"אתה יודע מה זה ניסיון? ניסיון זה נס עם י-ו-ד נ-ו-ן בסוף, נס קטן…"

באחת מחצרות שכונת מאה שערים, על גדר אבן נמוכה, יושב בחור צעיר, בשנות ה-20 לחייו. לפי מראהו, הוא בן למשפחה מחסידי ברסלב. הוא יושב, לבוש בחליפתו הארוכה, המגבעת מונחת על ברכו, וראשו מכונס בתוך זרועותיו. משהו מטריד אותו, ומדי פעם הוא מרים את ראשו מביט לעבר הסמטה ממול, כאילו מחכה למישהו. עוברות כמה דקות, אף אחד לא מגיע. הבחור מזיל דמעה, מנגב אותה מהר, קם מן הגדר ופוסע במהירות אל עבר הרחוב.

על המחזה הזה אני מביט מן החלון הצר, ממנו חודר מעט אור לסטודיו לתיקון וניקוי כלי כסף של ר’ יצחק פוקס במאה שערים. מי הוא הבחור הזה? למי המתין? מדוע בושש אותו אחד מלבוא? ומה פשר הדמעה וההליכה המהירה? – אינני יודע. אבל זאת אני יודע: רק מחלונו של יצחק פוקס ניתן לראות מחזות כמו אלו. אני עוזב את החלון וחוזר לסטודיו.

סטודיו זו מילה קצת מרשימה מדי בשביל מרתף בן שתי הקומות – וגם מושג זה, ‘בעל שתי קומות’, יכול להתקיים רק כאן – בו שוהה מדי יום הזמר יצחק פוקס (משמאל), מתקן כלי כסף במקצועו, ששר ומנגן, לומד חסידות ומתבודד. משום מה, הריקנות נודפת מכל מקום בחדר הקסום הזה, שרק קרני אור יום מאירות אותו מבחוץ. פעם היה כאן סטודיו לכל דבר, בו מכר פוקס גם כלי כסף ללקוחותיו, אבל אלו ימים שחלפו מזמן. כיום אנשים כבר לא באים לקנות כאן כלי כסף.

בדיוק בעת שאנו נכנסים אליו, יוצא מן הסטודיו יהודי חסידי רם-קומה. מאוחר יותר יספר לנו פוקס כי זהו ר’ געצ’ל, או אייניק’ל – צאצא של רבי נחמן מברסלב. יחד הם יושבים מדי בוקר, לעיתים משוחחים, לעיתים לומדים. אני שואל את יצחק אם הוא נוהג לערוך ‘התבודדות’, והאם פעם ביום או פעם בשבוע. הוא מביט על הקירות הריקים של החדר הגדול, על פינת העבודה והתקרה המפויחת, מביט בי, ואומר: "הרבה בדידות יש בחדר הזה".

להתחנן איתו, לבכות איתו

את קולו הסדוק של יצחק פוקס שמעתי לפני כשנתיים, כמעט במקרה. מן העטיפה של הדיסק ניבטה דמותו, עם העיניים הלוהטות שמיד תופסות אותך. ואז אתה שומע את הקול, את הכאב, ואת הלב השבור לאלפי רסיסים, ואינך יכול שלא לרקוד איתו, להתחנן איתו ולבכות איתו.

כאשר רציתי לבצע בדיסק שלי את השיר שלו "הללו א-ל בקדשו", ידעתי שאין דרך לעשות זאת מבלי שהוא ישתתף עמי בביצוע השיר. השירים של פוקס הם בדרך הפשטות ממש, ובמנגינת כל אחד מהם אתה שומע את החיים שעברו עליו – וזה מלהיט את הלב.

אני מספר לו על המטרה שלשמה הגענו אליו – להכיר בעלי מלאכה, יהודים פשוטים, שכל עולמם הוא הריבונו-של-עולם. והוא אומר: "אבל בסוף מישהו הרי ייפגע מזה, כי אם זה הטוב, להיות ‘יהודי פשוט’ אז מי שלא כזה הוא לא בעניין, אז אולי הוא יעשה תשובה ויהיה פשוט, אבל הרי לא פשוט להיות פשוט… יש לי שיר שכל כולו רק מספר מילים: ‘עמי עמי עמי, איפה אתה ואיפה אני…’ זהו מין סלנג בעברית שאדם אומר לחברו כאשר הוא לא מבין אותו, ‘איפה אתה ואיפה אני’. אז מה ייצא מכל הדבר הזה?" הוא מנסה לתהות שוב באוזניי, אבל בסופו של דבר נענה: "מה שיהיה יהיה, גם זה ניסיון. אתה יודע, ליפא, מה זה ניסיון? ניסיון זה נס עם י-ו-ד נ-ו-ן בסוף, נס קטן".

ליפא שמעלצר ויצחק פוקס מתקנים בסטודיו

אני שואל את יצחק על ר’ געצ’ל שכבר הספיק לצאת מן הסטודיו, והוא מספר לי על הימים בהם הכירו. "הכרתי אותו לפני 20 שנה, כשהמוסיקה שלי רק יצאה החוצה והכירו אותי הרבה אנשים, כמו שמכירים אותך עכשיו. הוא עשה לי סדר בחיים. הוא לימד אותי בדיוק את הדבר הזה – להיות ‘יהודי פשוט’. ‘אתה בעל מלאכה’, הוא אמר לי, ואני באותו זמן איפה הייתי?! כמו טיל. נסעתי להונג קונג וכולם מכירים אותי פתאום, ואתה מסתחרר סביב זה, ואז הוא אומר לי, ‘אתה יהודי פשוט! דו ביסט א בעל-מלאכה’. ומאז אני בעניין הזה של תיקון כלי כסף, לא מרוויחים מזה הרבה, אבל אני גם עושה מוסיקה.

"בשבע בבוקר, שמונה, אני קם, הולך מהבית שלי בסנהדריה ברגל לכאן, לשטיבלא’ך במאה שערים, בדרך כלל ל’שטערנ’ס שטיבל’, ואחרי התפילה מגיע לכאן יושב לכוס קפה עם ר’ געצ’ל וכמה שיש לנו זמן אנחנו לומדים, או מדברים על דברים של יומיום".

אז אין כל כך הרבה בדידות.

"הרבה בדידות יש כאן בחדר, ולמעלה יש עוד בדידות. ככה זה, כשאני מנגן אני מאוד בבדידות, אתה לא יכול לנגן, או בעצם להעלות משהו חדש, בלי להתנתק לגמרי מהכל. מאז שהייתי ילד, כשהייתי שומע ברדיו שירים, ידעתי שיש יותר טוב מזה. להביא דברים חדשים לעולם, ניגונים שעוד לא היו, וכבר אז נכנס לי ללב שיום אחד אני אעשה תקליט עם הניגונים האלו. כל השנים הייתי שומע מוסיקה טובה, אבל תמיד ידעתי שזה הכי חזק, הניגונים האלו שחלמתי אותם, וידעתי שיום יבוא ואני אשיר את הניגונים שלי".

אני לא זז מפה

הוריו של פוקס עלו מפולין. אביו ואמו עברו את השואה, ומן המשפחה המורחבת נותרו כמעט לבדם. "אמא באה מאירופה, עברה את מחנות ההשמדה, ובסוף הגיעה לארץ עם אחותה. הם לא ידעו כלום, אפילו ‘ברוגז’ עם הקב"ה הם לא היו, פשוט היו אנשים תמימים. אבא שלי למד ב’חיידר’, הוא גדל ככה והוא נשאר איך שהוא היה, אבל לנו, כל זה לא עבר. אני התחתנתי מהר, כי ידעתי שאני רוצה להקים משפחה כמה שיותר מהר, כי זו הנקמה שלי. לא נקמה, אבל משהו פיזי, הרגשתי שאני רוצה להמשיך הלאה".

רק כשהגיעה הבת הבכורה שלו לגיל שש, ידע פוקס שהוא צריך לעשות משהו עם החיים שלו, שהם לא יכולים להישאר ככה. "הייתה לי חנות קטנה של פרחים והייתה לי מכונית קטנה, עבדתי גם בנמל בטרקטורים ובציוד כבד, הייתי בסדר בסך הכל, אבל השאלה לאיזה בית-ספר אשלח את בתי העסיקה אותי, ובעקבותיה גם השאלה איך לנהל את הבית.

"אמרתי לעצמי יום אחד, ‘סטופ’, אני נשוי כבר יותר משש שנים, ומשהו פה צריך להשתנות, זה לא זה. עליתי לרמת הגולן, הייתי שם בהתבודדות שנה. לא לבד, הכרתי שם חבר’ה שבאו משוויץ, מפינלנד, מכל מיני מקומות בעולם, גויים, והם שואלים אותי מה אני יודע על קבלה, ומה אני יודע על ספר הזוהר. ואני, מה אני באמת יודע על הזוהר? הם באו עד לפה כדי לשאול, ואני אפילו לא יודע מה זה. ואז נסענו לירושלים, ובה נשארנו מאז ועד היום הזה.

"גרנו בדירת חצי חדר, ששימש גם כמטבח, במשך שמונה חודשים, עד שהגיע החורף ובא הגשם. הכל הוצף במים ואשתי התחילה לבכות. ‘אי אפשר להיות דתיים בחיפה? חייבים בירושלים? שאלה, ואני לא הסכמתי, אני לא זז מפה, אמרתי לה".

כמעט בלי שמישהו שם לב, יצחק מוציא את הגיטרה מן הנרתיק, הוא פורט על המיתרים, בתחילה פריטות קלות, עדינות שלאט לאט הופכות לנמרצות יותר, עזות. ואז בקולו הסדוק, שהשמועות אומרות שהחומצות והחומרים שעמם הוא עסוק בניקוי ותיקון כלי הכסף גרמו לכך, הוא מתחיל לשיר את "הללו א-ל בקדשו".

אי אפשר לעמוד מן הצד ולא להצטרף, לא להיסחף יחד עם פאותיו הסבוכות הנעות כעת מתוך התלהבות, יחד עם הזיעה שמצטברת על מצחו, עוד טיפה ועוד טיפה ככל שההתלהבות גוברת.

בצד, על השולחן, מונחים שני פמוטים מאובקים ומלוכלכים, שאודותם הוא סיפר לי מעט – איך בדיוק הם הגיעו לכאן. "מישהו הביא לי לכאן הרבה כלים מבלגיה ורצה שאנקה אותם. הם לא עתיקים, אולי 80 שנה. עוד מעט הם יהיו מבריקים ונקיים, אפילו שהם לא מכסף. הם עשויים מפליז, נחושת עם אבץ, הוא לא יקר החומר הזה. אבל כך זה כלי, אם אתה רוצה אותו מבריק, בסוף הוא יבריק כמו זהב".

סרטון "יהודים פשוטים" עם ליפא שמעלצר ודואט עם יצחק פוקס

(באדיבות מגזין "שעה טובה")