מלא שפע, תכינו את השקים!

המילים הן כמו חתיכות של שק
שנתפרות אחת לאחת ובעזרתן
יוצרים את השק בו מקבל האדם
השפע. וכשהשק מוכן – מקבלים
אוצרות… אז תכינו את השקים!

בשדי יער – פרק 7

כלי השפע

סיפר לי אדם, שבהתבודדויות שלו הוא לא מבקש כלום אלא רק מודה מעט ומדבר את אשר על ליבו. אמרתי לו, מכיוון שאינך מבקש מהשם יתברך כלום, אתה מונע מבורא העולם תענוג גדול, כי "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק", והקב"ה ברא את כל העולם כדי להשפיע רוב טוב לישראל. יותר ממה שהאדם רוצה שפע – הקב"ה רוצה לתת לו שפע, כפי שכותב רבי נחמן (ליקו"מ ק"ב):

"והעניין הוא, כי כל מה שברא הקב"ה, לא ברא אלא לכבודו (אבות פ"ו), כדי לגלות מלכותו, ועל ידי זה נכפפין הקליפות תחת השכינה. ובאיזה עניין נתגלתה מלכותו? כשמשפיע רוב טוב לישראל, אז מודים כל אחד ואחד כי מלכותו בכל משלה (תהלים ק"ג). ובמה יכולים להוריד השפע? על ידי התפילות, כי התיבות הם כלים לקבל השפע, ועל כן כל אחד יזהר בתפילתו, שיתפלל באופן שיוכל לעורר השפע בעולם, על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לז): חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם".

משיחה זו מובן, שכאשר הקב"ה משפיע רוב טוב לישראל, אזי מתגלה מלכותו. כולם יודעים שמלכותו בכל משלה, ועל ידי זה נכפפין הקליפות תחת השכינה. כלומר, אין רע בעולם, כי כשאיש ישראלי מצליח ויש לו שפע וברכה אז כל הגויים מודים שה’ מלך ומלכותו בכל משלה. דבר זה ברור לגויים, שאין שום טבע בהצלחה של ישראל, אלא כל הצלחתם היא מאת השם יתברך. כמו שרואים בבירור, שארץ ישראל היא מהקטנות שבארצות, אך כולם מתעסקים ומתעניינים רק בה וביושביה. זאת, משום שהגויים מרגישים היטב את המיוחדות של עם ישראל.

כיצד מורידים את השפע? על ידי התפילות. התיבות של התפילה (מילות התפילה) הן כלים לקבלת השפע. ועל דרך משל – התפילה היא כמו שקים שבהם אדם יכול להכיל את השפע שהשם נותן לו. אדם שיש לו שקים יכול למלא אותם בכל טוב שיש לקב"ה לתת לו, ואילו אדם שאין לו שקים אין לו במה לקבל את השפע.

תיבות התפילה בפרטיות, הן כמו חתיכות של שק שתופרים אחת לאחת, או כמו חוטים בעזרתם אורגים את השק. עוד תפילה – עוד חתיכת שק לקבל את השפע, וכשיש כבר שק גדול וחזק אז מקבלים אוצרות… ככל שהאדם מתפלל יותר, יהיו לו שקים – כלים – גדולים יותר והוא יקבל שפע רב יותר. כאשר אדם מתבונן על התפילה בצורה זו, הוא יוצא מהגישה השלילית שלו על החיים – שהמניעות והצורך להתפלל הם עונש, כי ההיפך הוא הנכון! הוא ימצא עצמו נהנה מאוד מכל העניין, מהעובדה שיש לו עבודה נאה ונקייה לבנות כלים על ידי תפילתו ולקבל את כל השפע בצורה ישירה מאלוקים, שפע כזה כמובן הינו מבורך ומתוקן. בכל פעם שהוא צריך משהו, הוא מתפלל בסבלנות ואינו דוחק את השעה, ובונה כלים ו"תופר שקים" עד שמקבל את מבוקשו.

הכלל הוא – שהשם יתברך לא מפסיק להוריד שפע, וכשבני ישראל לא יכולים לקבל את השפע, בגלל עוונות ח"ו, יש לבורא העולם צער מזה. ומכיוון שאי אפשר לחזור בתשובה בלי התפילה, שהרי כל התשובה היא כולה תפילה ותחנונים שאדם מבקש מהשם: שימחל ויסלח לו על מה שחטא לפניו, ויקרבו ויעזור לו להתגבר להבא על יצרו הרע, שלא יחטא עוד, שייתן לו דעת להתגבר על תאוות הגוף ומידותיו הרעות וכו’.

נמצא, שאי אפשר לקבל את השפע בלי תפילה, זאת משתי סיבות: האחת – על ידי התפילה אדם חוזר בתשובה על עוונותיו, ואז הוא יכול לקבל את השפע. השנייה – על ידי התפילה בונים כלים שבתוכם נקבל את השפע. ועוד נמצא, שאדם שאינו מתפלל מונע את התענוג של הקב"ה להשפיע, ועל ידי זה מבטל את תכלית הבריאה.

אנשי הבעל-תפילה

למעשה, התיבות (מילות התפילה) שרבינו כותב עליהן, אשר בעזרתן מקבלים את השפע, אינן דווקא התיבות של התפילה האישית – ההתבודדות. אלא, בעזרת כל תפילה ותפילה – ‘שמונה-עשרה’, אמירת תהלים וכו’ – אדם יוצר כלים לקבלת השפע. לכן, בכל פעם שאדם עוסק בתפילה, מכל סוג שתהיה, עליו לדעת שהוא בונה כלים לקבלת השפע, לכן יתפלל בכוונה ובלי לזלזל.

על דבר זה בעצמו צריך האדם שתהיה לו תפילה, ולהרבות בתפילה על התפילה – לבקש מבורא העולם שירחם עליו ויזכה אותו שלא יזלזל בכוחה של התפילה, שיזכה להתחבר עמו ולהדבק בו בתפילה, שמחשבתו תהיה קשורה בדיבור בקשר חזק ואמיץ, שיזכה אותו לדעת שאת עיקר החיות מקבלים אך ורק מהתפילה, שיזכה לומר כל מילה מהתפילה בהתעוררות, בחשק, לשיר ולנגן, ממש כמו אנשי הבעל-תפילה (מסיפורי המעשיות של רבינו), אותם מתאר הרבי כאנשים שעסקו בשירות ותשבחות, וידויים ותשובות, והיה בעל-התפילה נותן להם חיבורים שיש לו בנושא התפילה וכו’. לכן, על כל אחד מאיתנו לשאוף להיות מאנשי הבעל-תפילה.

הזכרנו במאמרים קודמים, כי התפילה היא הגאולה. ואם כך הוא הדבר, הרי כאשר אדם זוכה להתקרב לעבודת התפילה הוא למעשה זוכה לקבל את גאולת נפשו, לכן יש להתפלל על התפילה עצמה שהיא נצרכת לאדם יותר מכל דבר אחר.

אפשר לומר את הבקשה הזו ולבקש מהשם: ‘ריבונו של עולם, זכה אותי להתקרב לתפילה ושלא אזלזל באף אחת משלוש התפילות. עשה עימי חסד שלכל תפילה אתייחס בכובד ראש. רחם עלי שאדע שעיקר ההתחברות והדבקות בך היא רק באמצעות התפילה, וכאשר אעמוד בתפילת ‘שמונה-עשרה’ לא אמהר, שלא אברח ממך ולא אתנתק ממך. ריבונו של עולם, נתת לי המון ‘תחנות’ בכל יום כדי להתחבר אליך ולחדש כוחותיי וחיותי. עזור לי להתגבר על היצר הרע שחולק על התפילה ומכניס בי מחשבות זלזול. תן לי אמונה שהתפילה היא הדבר העומד ברומו של עולם, לכן אשקיע בה את כל כוחותיי…’ (ויוסיף כל אחד את כל מה שעולה בליבו בעניין זה).

אנו רואים בחוש את התגברותו של היצר הרע על האדם בכל הקשור לתפילה. כל אחד יודע שאין יותר טוב מהשם, ואין טוב ומתוק יותר מהדבקות בו, וכל מאווייו וכיסופיו של כל יהודי הם רק לדבוק באור פני מלך חיים, וכשסוף סוף מגיע למצווה ולמקום או לשער דרכם הוא יכול להיכנס אל השם יתברך – פתאום הוא ממהר… זהו שקר נורא ואיום שהיצר הרע מצליח לבלבל את כל העולם ולהסיח את דעתם מתפילה בכוונה.

אחרי כל זה, כאשר אדם מבין ויודע איזו זכות נפלה בחלקו – להתחבר לבורא העולם – הייתכן שתעלה על ליבו מחשבה: האם התקבלה תפילתו או לא? בודאי שאינו חושב על זה כלל, מכיוון שכל מבוקשו הוא להתחבר עם השם, אם כן, ברגע שהתפלל הרי שקיבל את מבוקשו – שהתחבר ודבק בהשם יתברך.

כעת הדבר ברור: אדם צריך להרבות בתפילה כדי שיתפלל כראוי, מכיוון שלמדנו עכשיו על העומק שיש במצווה זו ועל הזכות והחסד שבה, איזו גאולה טמונה בה! לכן לא יעלה על הדעת לקבל דבר כל כך גדול בלי להרבות עליו בתפילות.

ברגע שאדם מבין בצורה חד-משמעית וחזקה שגאולה היא תפילה, בודאי יעסוק בה מאוד, וכשאדם מתקרב לעבודת התפילה אז מתחילה גאולת נפשו, על פי זה ניתן בהחלט להבין את מה שאמר רבי נתן מברסלב: "המשיח שלי כבר הגיע!"

רבי נתן זכה לתפילה, וכך כל אדם שזוכה לתפילה אף הוא יכול לומר בפה מלא: המשיח שלי כבר בא!

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)