החלטיות

ברגע שאדם מגיע למצב בו הוא
החלטי ונחוש, שום דבר לא יעמוד
בפניו. גם מי שהיה נגדו ירתם לעזור
לו בכל מה שאפשר. כאן אנו רואים
את חשיבות כוח הרצון של האדם.

בגן הגעגועים – פרק 36

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

אמר לו (האדם השני הזה להשני למלכות): להלן במדבר נמצא שם אחי, שממונה על כל הרוחות, והם רצים כל העולם, אולי יודעים הם. והלך כמה וכמה שנים לבקש, ומצא אדם גדול גם כן כנ"ל, ונשא גם כן אילן גדול כנ"ל. ושאל אותו גם כן כנ"ל, והשיב לו כל המעשה כנ"ל. ודחה אותו גם כן, והוא הפציר אותו גם כן. ואמר לו (האדם השלישי הזה להשני למלכות), שלמענו יקרא, שיבואו כל הרוחות, וישאל אותם. וקרא אותם, ובאו כל הרוחות, ושאל את כולם, ולא ידעו שום אחד מהם מהר ומבצר הנ"ל. ואמר לו (האדם השלישי להשני למלכות): הלא אתה רואה, ששטות סיפרו לפניך, והתחיל לבכות מאוד ואמר: אני יודע שישנו בודאי…

כאן אנו רואים שהשני למלכות אומר בפעם הראשונה – אני יודע שישנו בודאי. ברגע שהגיע למדרגת הידיעה בוודאות, מכאן כבר מתחילה הגאולה של האמונה בשלמות.

בתוך כך ראה שבא עוד רוח אחד, וכעס עליו הממונה הנ"ל: מדוע נתאחרת לבוא? הלא גזרתי, שיבואו כל הרוחות, ולמה לא באת עימהם? השיב לו: שנתעכבתי מחמת שהייתי צריך לשאת בת מלכה אל הר של זהב ומבצר של מרגליות, ושמח מאוד…

מדוע נשאה רק עכשיו הרוח את בת המלך להר של זהב ולמבצר של מרגליות? הרי עברו כמה שנים מאז שאמרה לו שימצא אותה בהר של זהב וכו’. היכן הייתה כל אותן שנים? כאן אנו רואים שרק כאשר השני למלכות באמת מגיע למדרגת האמונה בשלמות, לאחר שעמד בניסיונות רבים מתוך קשיים עצומים ואחרי נפילות ונסיגות, רק אז יכלה גם בת המלך להגיע לאותו המקום – משם הוא יוציא אותה – להר של זהב.

כידוע, כל גאולת האמונה הקדושה תלויה בעבודת האדם כאן בעולם השפל. וכפי עבודתו ויגיעתו – כך נגאלת האמונה מגלותה ומתקרבת גאולתו וגאולת העולם כולו.

ושאל הממונה את הרוח: מה יקר שם (היינו איזה דברים הם שם ביוקר ובחשיבות)? ואמר לו, שכל הדברים הם שם ביוקר גדול…

הר של זהב ומבצר של מרגליות מרמזים על תאוות הממון, כלומר שהאמונה נמצאת בגלות בתאוות הממון. למקום כזה, של תאוות ממון, לשם צריך השני למלכות ללכת ולגאול את בת המלך. אך מכיוון שבת המלך שבויה ותפוסה במקום של תאווה זו, לכן מובנת השאלה ששואל הממונה – מה יקר שם? והתשובה היא – כל הדברים הם שם ביוקר גדול. כי ברור הדבר! במקום שתמצא את תאוות הממון הכל יקר מכיוון שכולם רק רוצים להרוויח כסף ועוד כסף… ופירוש נוסף הוא, שבמקום בו האמונה נמצאת הכל חשוב ויקר.

ואמר הממונה על הרוחות להשני למלכות: באשר שזה זמן גדול כל כך שאתה מבקשה, וכמה יגיעות שהיו לך, ואולי יהיה לך עתה מניעה מחמת ממון, על כן אני נותן לך כלי, כשתושיט ידך לתוכה, תקבל משם מעות…

כאן אנו רואים איך האיש הגדול, שעמד בתחילה למנוע את השני למלכות מלהמשיך בחיפושיו, הופך עכשיו לעזר גדול עבורו, עד שחושב בעצמו כיצד לשמור על השני למלכות מפני מניעות נוספות. כלומר, לא די שהוא בעצמו אינו מפריע לו אלא הוא אף עוזר לו. והוא לא סתם עוזר, אלא מבטיח שלא יהיו לשני למלכות יותר שום מניעות.

בנקודה זו אנו למדים על גודל מעלת הרצון ועל העקשנות שבקדושה – ללכת בדרך האמונה בפשיטות ובתמימות מוחלטת. כאשר אדם אוחז בדרכו התמימה בחוזקה, אז גם המונעים הגדולים ביותר יהפכו לעוזרים הגדולים ביותר, ואף יגנו עליו מפני המונעים האחרים בהם עלול להיתקל בהמשך דרכו.

השני למלכות מקבל עכשיו כלי שבכל עת שיושיט את ידו לתוכו הוא יקבל מעות. כלי זה הוא מדרגת הביטחון בשלמות. זאת, משום שהשני למלכות עבד וחתר עד שבאמת שבר את תאוות הממון בשלמות וזכה לאמונה שלמה שהשם לבד זן ומפרנס את כולם. עתה יש לו ביטחון מושלם שהבורא ייתן לו כל מה שהוא צריך לעבודת השם שלו, ואפילו כל הון שבעולם. הרי אין לו שום ספק או פקפוק שאם יצטרך סכום כלשהו לעבודת השם – אז בודאי יהיה לו, ואם הוא צריך יותר – גם זה יהיה לו. כל סכום שיצטרך בלי שום גבול כלל – הכל השם יתברך ייתן לו לצורך עבודתו.

רבינו הקדוש מלמד אותנו (ליקוטי מוהר"ן ס) שיש סוג של התבוננות בתורה שצריכים בשבילה עשירות גדולה מאוד, שיהיה לאדם כל הון שבעולם. וכשאדם צריך לעלות לדרגה זו של התבוננות, אז משמים נותנים לו עשירות מופלגת. כי כל דבר ותנאי שאדם צריך לעבודת השם שלו – יתנו לו משמים. וזוהי עשירות של קדושה, כלומר כאשר יש לאדם כל הון שבעולם העומד לרשותו לצורך התבוננותו בתורה. השני למלכות זכה בזכות יגיעתו וקיבל את הכלי הזה, וכל זאת כדי שיוכל להוציא את בת המלך מגלותה בלי שום מניעה.

וגזר על הרוח הנ"ל שיוליך אותו לשם. ובא הרוח סערה, ונשא אותו לשם…

ידוע ש"רוח סערה" היא אחת משלוש קליפות הטומאה. כאן שוב אנו עדים לכך שכאשר אדם מתעקש בדרכו הטובה, אז אפילו הסיטרא-אחרא (הצד אחר) בא לעזרתו כדי לגאול את האמונה.

והביא אותו אל שער, והיו עומדים שם חילות, שלא הניחו לכנוס אל העיר, והושיט ידו אל הכלי, ולקח מעות, ושיחד אותם…

מכיוון שהמקום שבו נמצאת בת המלך הוא מקום של תאוות ממון, לכן על ידי ממון אפשר לפעול שם מה שרוצים – במקרה זה לשחד את החיילים. כאשר יש לאדם תאווה מסוימת, ובפרט תאוות ממון, ניתן לשחד אותו על ידי תאוותו ולסמא את עיניו, כמו שכתוב: "השוחד יעוור עיני חכמים…" (דברים טז).

דבר זה אנו רואים בחוש – כאשר אדם כרוך אחר תאווה מסוימת, ובפרט לתאוות הממון, אז בכל מה שנוגע לתאוותו הוא לא מבין שום שכל ישר. כל מה שתנסה לעשות ולומר כדי להאיר את עיניו – שיראה את הטעות בה הוא חי – הוא לא ישמע אותך כלל מכיוון שהוא משוחד לתאוותו.

לכן, המבחן האמיתי לאמונתו של האדם הוא בממון, כמו שאמרו חז"ל: "בשלושה דברים אדם ניכר: בכיסו, בכוסו וכו’" (ערובין סה). דבר זה מרומז במשנה: "קדשי קדשים – שחיטתן בצפון…" (זבחים ה). כלומר, אם תרצה לבדוק אדם אם הוא קודש קודשים, כפי שהוא מצייר את עצמו, תשחט אותו בצפון… בדוק אותו בממונו אם הוא עומד בניסיונות של ממון, כגון: אם לוקחים לו והוא מוותר, תובעים אותו לתת ממון והוא נותן, וכל שכן שאינו קמצן, ויתירה מזו – שאינו נוגע אפילו בפרוטה אחת שאינה שייכת לו – אז תדע שהוא באמת קדוש ובעל אמונה. וזהו "שחיטתן בצפון" מכיוון שהצפון מרמז על הממון, כמו שכתוב: "מצפון זהב יאתה…" (איוב לז). כלומר, כאשר תשחט את האדם בממונו אז כבר תראה כמה אמונה באמת יש לו…

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)