מסכת פרה פרק ג משנה ו-ז

ג,ו  [ז] לא הייתה פרה רוצה לצאת–אין מוציאין עימה שחורה, שלא יאמרו שחורה שחטו; ולא אדומה, שלא יאמרו שתיים שחטו.  רבי יוסי אומר, לא משום זה; אלא משום שנאמר "והוציא אותה" (במדבר יט,ג), לבדה.  זקני ישראל היו מקדימין ברגליהם להר המשחה, ובית טבילה היה שם.  ומטמאין היו את הכוהן השורף את הפרה, מפני הצדוקיין שלא יהו אומרין במעורבי שמש הייתה נעשית.

 

ג,ז  [ח] סמכו ידיהם עליו, ואומרין לו, אישי כוהן גדול, טבול אחת; ירד וטבל, ועלה ונסתפג.  ועצים מסודרין היו שם, עצי ארזים ארנים וברושים, ועצי תאנה חלקה; עושין אותה כמין מגדל, ומפתחין בה חלונות, וחזיתה מערבה.