מסכת פרה פרק יב משנה יא-יב

יב,יא  [י] כסוי המיחם שהוא מחובר בשלשלת–בית שמאי אומרין, חיבור לטומאה, ואינו חיבור להזיה.  בית הלל אומרין, הזה על המיחם, הזה על הכסוי; הזה על הכסוי, לא הזה על המיחם.  הכול כשרין להזות–חוץ מטומטום, ואנדרוגינוס, והאישה, והתינוק שאין בו דעת.  והאישה מסעדתו ומזה, ואוחזת לו במים, והוא טובל ומזה; אם אחזה בידו, אפילו בשעת הזיה–פסול.

 

יב,יב  [יא] טבל את האיזוב ביום, והזה ביום–כשר; ביום והזה בלילה, בלילה והזה ביום–פסול.  אבל הוא עצמו טובל בלילה, ומזה ביום, שאין מזין, עד שתנץ החמה.  וכולן שעשו משעלה עמוד השחר, כשר.