בגן האמונה המבואר עמוד שנג

בגן האמונה המבואר עמוד שנג

הַכַּעַס

מִדַּת הַכַּעַס הִיא מִדָּה קָשָׁה וְרָעָה עַד מְאֹד, הַמְקַלְקֶלֶת וְהוֹרֶסֶת אֶת חַיָּיו שֶׁל הַכּוֹעֵס וְאֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ.

לַכַּעַס הַרְבֵּה צוּרוֹת וּדְרָגוֹת:
יֵשׁ שֶׁכּוֹעֵס בְּתוֹךְ לִבּוֹ וְהוֹלֵךְ סָר וְזָעֵף וּמְמֻרְמָר; וְיֵשׁ שֶׁמְּבַטֵּא אֶת כַּעְסוֹ בִּדְבָרִים קָשִׁים וְתַקִּיפִים. יֵשׁ שֶׁצּוֹעֵק וּמְקַלֵּל וּמְבַזֶּה; וְיֵשׁ שֶׁאַף מִשְׁתּוֹלֵל וְקוֹרֵעַ בְּגָדָיו וּמְשַׁבֵּר כֵּלִים בַּחֲמָתוֹ. יֵשׁ שֶׁכּוֹעֵס בְּלִי סִבָּה, אוֹ מִסִּבּוֹת דִּמְיוֹנִיּוֹת שֶׁמֹּחוֹ מְפַתֵּחַ; וְיֵשׁ שֶׁכּוֹעֵס, וְיֵשׁ לוֹ סִבָּה מֻצְדֶקֶת בְּיוֹתֵר לְכַעְסוֹ וְכוּ’.
צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁכָּל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בִּגְנוּת הַכַּעַס וְכָל הָאַזְהָרוֹת שֶׁלֹּא לִכְעֹס, הֵן אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם הַסִּבָּה הַמֻּצְדֶקֶת בְּיוֹתֵר לִכְעֹס. כִּי אִם הוּא אֵינוֹ צוֹדֵק, בָּרוּר שֶׁזֶּה פָּסוּל, וְאֵין צֹרֶךְ בְּאַזְהָרוֹת מְיֻחָדוֹת.
כָּל כַּעַס שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם – וְלֹא מְשַׁנֶּה אֵיזֶה סוּג כַּעַס – הוּא תּוֹצָאָה שֶׁל חֹסֶר אֱמוּנָה. כִּי אִם הָיָה מַאֲמִין שֶׁכָּכָה ה’ רוֹצֶה – לֹא הָיָה כּוֹעֵס.
וְדַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִבְרֹחַ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן מִנִּסְיוֹנוֹת הָעֲלוּלִים לִגְרֹם לָאָדָם לִכְעֹס. כִּי הָאָדָם בָּא לָעוֹלָם לִשְׁלִיחוּת, וְהוּא צָרִיךְ לַעֲבֹר כָּל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת, שֶׁהַבּוֹרֵא מַזְמִין לוֹ בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו: תַּקָּלוֹת וּבְעָיוֹת, דְבָרִים שֶׁאֵינָם לְרוּחוֹ, בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹשִׂים נֶגֶד רְצוֹנוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אִם הוּא מִסְתַּכֵּל עַל כָּל דָּבָר בֶּאֱמוּנָה, וּמַחְלִיט לְקַבֵּל הַכֹּל, וְלֹא לְהִתְנַגֵּד, וְהוּא זוֹכֵר שֶׁהוּא נִמְצָא בְּמִבְחָן שֶׁל אֱמוּנָה, וְנוֹהֵג עַל פִּי שְׁלֹשֶׁת הַכְּלָלִים שֶׁל הָאֱמוּנָה, אֲזַי הוּא אֵינוֹ כּוֹעֵס כְּלָל.
אֲבָל אִם מְנַתֵּק אֶת מְאֹרְעוֹתָיו מִן הָאֱמוּנָה, וְתוֹלֶה בְּסִבּוֹת אוֹ בִּבְנֵי אָדָם, אֵין מָנוֹס שֶׁיָּבוֹא לִידֵי כַּעַס בְּכָל מִינֵי הִזְדַּמְּנֻיּוֹת.

חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת

נִמְצָא שֶׁכָּל בִּטּוּל הַכַּעַס תָּלוּי בְּכָךְ, שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם שֵׂכֶל שֶׁל אֱמוּנָה לָדַעַת אֶת ה’ בְּכָל דְּרָכָיו, וּלְהִתְבּוֹנֵן כֵּיצַד לְהִתְקָרֵב אֶל ה’ בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע מִימֵי חַיָּיו. לָכֵן, אָדָם שֶׁהוּא כַּעְסָן צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵה’ יִתְבָּרַךְ: תֵּן לִי שֵׂכֶל, תֵּן לִי דַּעַת לְהַאֲמִין, שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדְּךָ. שֶׁאֵין מִקְרִיּוּת בָּעוֹלָם, וְכָל מַה שֶּׁקּוֹרֶה לִי הוּא מֵאִתְּךָ. וְאֵין שׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם, שֶׁעוֹשֶׂה לִי אֵיזֶה דָּבָר, אֶלָּא אַתָּה הוּא שֶׁעוֹשֶׂה לִי אֶת הַכֹּל לְטוֹבָתִי.
וְכֵן צָרִיךְ הוּא לְכַוֵּן מְאֹד בְּבִרְכַּת "אַתָּה חוֹנֵן" שֶׁבִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה, וְיִתְעַכֵּב שָׁם וְיַחֲזֹר הַרְבֵּה עַל הַמִּלִּים:"חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת". כִּי חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת הֵם מַה שֶּׁחָסֵר לוֹ בִּשְׁבִיל לָצֵאת מִן הַכַּעַס.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם:"כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ" (קֹהֶלֶת ז’ ט’). כִּי כָּל הַכַּעַס נוֹבֵעַ אַךְ וְרַק מִכְּסִילוּת. וּכְכָל שֶׁלָּאָדָם שֵׂכֶל קָטָן יוֹתֵר, כָּךְ הוּא כּוֹעֵס יוֹתֵר. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁהַיְלָדִים הֵם כַּעְסָנִים מְאֹד, וְזֹאת מִשּׁוּם שֶׁשִּׂכְלָם קָטָן, וְהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לִסְבֹּל, כַּאֲשֶׁר אֵיזֶה דָּבָר אֵינוֹ לְרוּחָם, אוֹ אֵינוֹ כְּפִי רְצוֹנָם.
דַּרְגָּה מֵעֲלֵיהֶם נִמְצָא הָאָדָם הַמְבֻגָּר, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר שֵׂכֶל, וְהוּא מֵבִין שֶׁלֹּא הַכֹּל יָכוֹל לְהִתְנַהֵל בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה.
וּבַדַּרְגָּה הָעֶלְיוֹנָה נִמְצָא הָאָדָם בַּעַל הָאֱמוּנָה, שֶׁהוּא מֵבִין שֶׁלְּכָל דָּבָר יֵשׁ סִבָּה מְדֻיֶּקֶת. וְגַם כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ נִסָּיוֹן קָשֶׁה, וְאַף שֶׁמְּבַזִּים אוֹתוֹ וּמַזִּיקִים לוֹ, הוּא מִסְתַּכֵּל עַל זֶה בְּעֵינַיִם שֶׁל אֱמוּנָה. וּמֵבִין שֶׁהַבּוֹרֵא הוּא שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ כָּךְ בִּשְׁבִיל לְקָרֵב אוֹתוֹ, וְהוּא חַיָּב לַעֲבֹר אֶת כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת הַלָּלוּ בִּשְׁבִיל הַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ. לָכֵן, הוּא אֵינוֹ מִתְנַגֵּד לְמַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְהוּא עוֹבֵר אֶת הַכֹּל מִתּוֹךְ הִתְבּוֹנְנוּת וְהֲבָנָה.
הַמַּסְקָנָה הִיא, שֶׁגַּם אִלּוּ לֹא הָיָה הַכַּעַס מַזִּיק כָּל כָּךְ, בְּכָל זֹאת עַל פִּי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הָאֱמוּנָה לֹא הָיָה שַׁיָּךְ לִכְעֹס.