חופש אמיתי

כמה מאיתנו היו רוצים להיות חופשיים
מהדאגות המפחידות שמתגנבות מתחת
לחיצוניות הכביכול רגועה שאנו משדרים?
ובעצם, מה זה חופש אמיתי?
 
 
כמה מאיתנו יכולים לומר שהם באמת "חופשיים"?
 
שלטון עצמי, אנו חושבים, וכך כביכול חיים את חיינו, אבל האם באמת זה מה שקורה בפועל? כמה מההחלטות שלנו הן באמת שלנו? האם אנו חיים את חיינו רגועים ושלווים גם בימים הסוערים, או שהפעולות שלנו נעשות בצורה אוטומטית כמו רובוטים – עושים את אותו הדבר בכל יום שחולף וביום שאחריו? מי שולט על רגשותינו? מי מחליט מה נלבש או נאכל היום, מחר או בעוד שבוע?
 
מן הראוי שנחשוף את הגישה המוטעית בכל הקשור למושג "חופש", כפי שאנו מגדירים, ונגלה היכן החופש האמיתי שלנו מונח באמת.
 
חופש, על פי הגדרה מילונית, הוא מושג מופשט המתאר העדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. אם כך, באילו תחומים בחיים אנו באמת מרגישים אוטונומיה כזו?
 
תחשבו על זה, כאשר אתם עושים קניות של אוכל, אילו מוצרים אתם בוחרים לקנות? נכון, אתם בודאי תאמרו אנו קונים את המובחרים, הטובים. אבל האם אתם יכולים לבחור מוצר שלא נמצא על המדף? מה בנוגע לקניות בגדים? אתם חושבים שיש לכם "סגנון מיוחד" רק לכם? אז כמה מיוחד הוא כאשר אתם נכנסים לחנות והבגדים המוצעים שם הם רק של אותה עונה? מה קורה כאשר אתם רוצים לקנות מכנסיים בצבע מסוים או שמלה קיצית בחורף? גם אם אתם גרים במקום בו האקלים הוא טרופי יהיה לכם קשה למצוא פריטים אלה, מהסיבה הפשוטה – מעצבי הבגדים לא מייצרים אותם בעונה הזו, לעונה זו יש להם היצע אחר לגמרי.
 
בואו נתבונן לעומק על שגרת חיינו. אם יש לכם עבודה ו/או ילדים, מי מחליט מתי אתם קמים? האם אתם יכולים להחליט שהיום אפשר לדלג על העבודה או בית הספר רק בגלל שכך אתם מרגישים? אתם שולטים בתנועה? אתם יכולים לנסוע בדרך לא יציבה? מה לגבי הרגשות שלכם? אתם חושבים שאתם מחליטים מתי אתם שמחים או עצובים? אפילו רגשות אלה הם בדרך כלל תוצאה של גורמים חיצוניים. אתם שומעים חדשות טובות – אז אתם שמחים, אתם שומעים חדשות רעות – אז אתם עצובים. הילדים שלכם משגעים אתכם – האם אתם מעריכים את המושג שלווה פנימית באותו רגע, ועל פיו פועלים? אם כן, אז תגידו לי בבקשה מה הסוד שלכם.
 
במבט לאחור על היום שלכם, וזה מן הסתם יהיה בערב, תגלו, ולא יהיה זה פלא, שאתם פשוט מותשים! גררתם את עצמכם מרכבת הרים רגשית אחת לשנייה, מלחץ בבית עם הילדים ועד לבוס שתלטן ועומס בעבודה. וזה לכשעצמו מעורר פליאה בכל פעם מחדש. למה? כי בכל בוקר אנו קמים ועושים את מה שעשינו ביום הקודם, וגם ביום הבא, ואחרי…  
 
הקבלה – החכמה העמוקה של התורה והמובנת למעטים – אומרת לנו שאנו "כלים" שנוצרו לכתחילה לקבל את חסדיו של הבורא, כלומר להכיל בתוכנו "אור". כמו הכוס שנוצרה להכיל בתוכה מים, לכל אחד מאיתנו יש את הקיבולת והיכולות המיוחדות להכיל כמות אור מסוים. הכלי הוא הנשמה שלנו, שמתגעגעת ומבקשת מזון רוחני והגשמה. מהו המזון הזה? זה האור של בורא עולם. כיצד הוא מתגלה בחיינו? דרך הפעולות הרוחניות שאנו עושים. ככל שנשקיע את הזמן והמאמצים שאנו משקיעים בעשייה חיובית, כמו לעזור לאחרים וכו', כך נוסיף עוד אור לחיינו. ובעזרת אור זה נשיג בריאות, שלווה פנימית, פרנסה, קשר טוב עם הסובבים אותנו ובבית, וכן הלאה.
 
אבל מה כל זה קשור לגישה המוטעית שלנו על המושג חופש?
 
באופן אינסטינקטיבי כולנו יודעים שהמרדפים הגשמיים אינם גורמים לשמחה ממושכת, אם בכלל. הנשמה אינה מוארת ממכונית מפוארת או מבית גדול. את האור הפנימי שלנו אנו מרגישים קורן וזורח כאשר אנו עושים משהו טוב בעולם הזה, בין אם זה לפתוח את דלת הכניסה בבניין לשכן שידיו עמוסות בשקיות, או בעזרה לארגון למען נזקקים. כי בעצם, איזה חופש אנו באמת מחפשים? את החופש האמיתי אנו מבקשים ברגעים בהם אנו מרגישים מהומה פנימית, חופש מהגלים הסוערים של קונפליקטים פנימיים שלא מפסיקים להפציץ אותנו, חופש מה"קרבן" השכלי שבכל פעם משכנע אותנו שבאמת לא מגיע לנו מה שקורה לנו, וכך גם את הסבל שאנו סובלים.
 
מי יכול לתאר חיים חופשיים מרגשות שליליים? גם אם באמת היינו מאמינים שזה אפשרי, איך נמלא את המשימות העצומות של מסלול חיינו? רבי נחמן מברסלב, אחד הצדיקים הגדולים של המאה ה-19, גילה לנו דרך פשוטה לחופש אמיתי. לסוד הזה קוראים התבודדות, השיחה האישית שלנו עם בורא עולם שנעשית במילים שלנו. רבי נחמן אומר לנו שעלינו לראות את בורא עולם כאבא שמחכה באהבה כל הזמן לשמוע את ילדיו. כמו שכל הורה שואף לשיחות עמוקות עם ילדיו האהובים, כך ואפילו יותר – בורא עולם, שרוצה שנחזור אליו מכל הלב. פעולה זו לא מופנית רק למי שהוא דתי או רוצה להיות דתי, אלא כל אדם צריך את הדו-שיח הזה עם בוראו.
 
ברגע שאדם מתחיל לגבש את הקשר הזה, במהירות רבה יראה ברכות עצמות שהן הפירות של הקשר עם ההשגחה האלוקית. ולא רק שהוא יראה את הישועות הפרטיות שלו מבעיות חיצוניות – חולי, מצב כלכלי קשה וכו', אלא – רבי נחמן מברסלב מבטיח לו שהוא גם ישתחרר מכל האש השורפת אותו מבפנים. לא עוד דאגות מהיכן תגיע ההמחאה הבאה, לא עוד לחץ שבא מהקושי להחליט, לא עוד כעס שורף מבפנים כאשר אנו פוגשים מישהו שבאמת מעצבן אותנו. כמה מאיתנו היו רוצים להיות חופשיים מהדאגות המפחידות שמתגנבות מתחת לחיצוניות הכביכול רגועה שאנו משדרים?
 
מילה אחת, מושג אחד – מבטאים בצורה מושלמת את המהות של חופש פנימי זה – אמונה.
 
אמונה היא הדבר האמיתי והיציב שמחזק אותנו בכל מצב בו אנו נמצאים, והיא זו שאומרת לנו שהכל לטובה, ולא רק, אלא לטובתנו הנצחית. אם אנו מאמינים שבורא עולם הוא כולו טוב, אז אנו חייבים להאמין שהכל טוב. גם איך שדברים קורים – הכל טוב, כי כך רוצה השם, אפילו אם המחשבות או ההיגיון ינסו לשכנע אותנו שזה אחרת.
 
לא מזמן השתתפתי בשיעור מעורר מאוד בו המרצה העלה שאלה שהרבה אנשים שואלים: "האם אלוקים אוהב אותי?", התשובה שלו הייתה (בקצרה): "לא זו צריכה להיות השאלה – אם אלוקים אוהב אותי? – העובדה שאדם שואל שאלה כזו היא העניין שעומד על הפרק". אמונה היא ההפנמה הישירה לעובדה זו, והיא זו שמובילה לחופש אמיתי. ברגע שאתה מתחיל לחזק את האמונה שלך תוכל להתגבר על כל מניעה בדרך, ללא דאגות וחרדות, שהן כידוע דפוס החשיבה ודרך ההתמודדות הידועים לשמצה בהם אנו משתמשים לא פעם. בעזרת האמונה תתחיל לראות את רחמיו של הבורא גם במצבים "הגרועים", ואפילו תאמר לו תודה על קריאת ההתעוררות הזו.
 
זה מזכיר לי את השעון המעורר שאנו מכוונים בערב, כדי שנוכל לקום בזמן בבוקר – בהתחלה הצפצוף חלש ורך, אבל אם לא קמת כשהצפצוף הזה החל תגלה שהוא מתגבר ונעשה חזק יותר, עד שהוא הופך לחזק מאוד ובלתי נסבל וכבר לא נותרה לך ברירה אלא לקום מהמיטה. כך הוא הדבר בחיים. אנו מקבלים כל הזמן "קריאות התעוררות" מהשם כדי שנוכל לשפר ולתקן את תחומי חיינו ואת מידות הנפש שלנו, גם אם לפעמים אנו זקוקים ל'פיתויים'.
 
אם תרצו ללמוד על האמונה בהרחבה ועל הדרך הטובה ביותר לשחרר את עצמכם מסבך הרגשות השליליים מהם אתם סובלים – אני ממליצה בחום על הספר בגן האמונה מאת הרב שלום ארוש.