בגן החכמה 39-40

פֶּרֶק רִאשׁוֹן
הַחִסָּרוֹן הוּא הַיִּתְרוֹן

מַעֲשֶׂה שְׁנֵי בַּעֲלֵי-בָּתִּים הָיוּ בְּעִיר אַחַת, וְהָיוּ גְּדוֹלִים בַּעֲשִׁירוּת, וְהָיָה לָהֶם בָּתִּים גְּדוֹלִים, וְהָיוּ לָהֶם שְׁנֵי בָּנִים, לְכָל אֶחָד בֵּן אֶחָד, וְלָמְדוּ שְׁנֵיהֶם בְּחֶדֶר אֶחָד. וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי בָּנִים הָיוּ אֶחָד מֵהֶם בַּר-הֲבָנָה, וְהָאֶחָד הָיָה תָּם (לא שֶׁהָיָה טִפֵּשׁ, אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ שֵׂכֶל פָּשׁוּט וְנָמוּךְ)…

רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ מַתְחִיל לְתָאֵר אֶת סִפּוּר חַיֵּיהֶם שֶׁל הֶחָכָם וְהַתָּם כְּבָר מִיַּלְדוּתָם, בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת לָנוּ, שֶׁמִּבְּחִינַת הַתְּנָאִים הַחִיצוֹנִיִּים, הֶחָכָם וְהַתָּם הִתְחִילוּ אֶת חַיֵּיהֶם מֵאוֹתָהּ נְקֻדַּת מוֹצָא. שְׁנֵיהֶם הָיוּ בָּנִים יְחִידִים לְהוֹרִים עֲשִׁירִים; הֵם גָּרוּ בְּאוֹתָהּ עִיר; לָמְדוּ בְּאוֹתוֹ חֵיידֶר; אֵצֶל אוֹתוֹ מְלַמֵּד וכו’ – רַק בְּדָבָר אֶחָד הֵם הָיוּ שׁוֹנִים: הָאֶחָד הָיָה תָּם – וְהָרַבִּי מַדְגִּישׁ שֶׁלֹּא הָיָה טִפֵּשׁ, אֶלָּא הָיָה לוֹ שֵׂכֶל פָּשׁוּט וְנָמוּךְ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁלּוֹקֵחַ לוֹ זְמַן עַד שֶׁמֵּבִין אֵיזֶה דָּבָר, וְגַם כְּשֶׁכְּבָר מֵבִין מַשֶּׁהוּ, אֵין זוֹ הֲבָנָה שְׁלֵמָה, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי הָיָה בַּר הֲבָנָה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁמֵּבִין דְּבָרִים מַהֵר, וּבַהֲבָנָה מְלֵאָה.

בְּוַדַּאי שֶׁכָּל אֶחָד יוֹדֶה, שֶׁלְּחָכָם יֵשׁ יִתְרוֹן עָצוּם עַל חֲבֵרוֹ הַתָּם, כִּי הַכֹּחַ הָעִקָּרִי שֶׁל הָאָדָם הוּא הָחָכְמָה. וּבְכָל זֹאת, כְּפִי שֶׁנִּרְאֶה בְּהֶמְשֵׁךְ הַמַּעֲשֶׂה, הַתָּם, הוּא שֶׁהִצְלִיחַ בַּחַיִּים – וּבְגָדוֹל! וְזֹאת, מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה לוֹ אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה וּתְמִימָה, שֶׁאֱמוּנָה זוֹ מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לַעֲשׂוֹת “יִשּׁוּב הַדַּעַת” נָכוֹן, וּמְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל הַכֹּל.
וְזוֹ תַּכְלִית הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, לְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁהַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית אֵינָהּ תְּלוּיָה – לֹא בְּחָכְמָתוֹ וּבְכִשְׁרוֹנוֹתָיו שֶׁל הָאָדָם, וְלֹא בְּכֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְלֹא בְּעָשְׁרוֹ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה  – אֶלָּא אַךְ וְרַק בָּאֱמוּנָה הַתְּמִימָה וְהַפְּשׁוּטָה שֶׁלּוֹ, שֶׁעַל יָדָהּ הוּא יָכוֹל לִחְיוֹת חַיִּים טוֹבִים תָּמִיד. עַל יְדֵי תֵּאוּר מַהֲלַךְ חַיֵּיהֶם, וּמַהֲלַךְ מַחְשַׁבְתָּם שֶׁל שְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת אֵלּוּ, יְלַמֵּד אוֹתָנוּ רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ אֵיךְ לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַתָּם, וְלִהְיוֹת תָּמִיד בְּשִׂמְחָה וְגַם לְהַגִּיעַ לְהַצְלָחָה שֶׁל מַמָּשׁ. וּמֵאִידָךְ – נִלְמַד אֵיךְ לְהִתְרַחֵק מִדַּרְכֵי הֶחָכָם, וּלְהִנָּצֵל מִכָּל אַבְנֵי הַנֶּגֶף, שֶׁיֵּשׁ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל מִי שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר שִׂכְלוֹ הָעַצְמִי, שֶׁזֶּה הַהֵפֶךְ מֵהַשֵּׂכֶל שֶׁל הָאֱמוּנָה.

הַתָּם – הִתְחַזְּקוּת שֶׁאֵין כָּמוֹהָ

וּבֶאֱמֶת, הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה הוּא מֵהַמְיֻחָדִים בְּיוֹתֵר שֶׁבַּמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, וְיֵשׁ בּוֹ הִתְחַזְּקוּת נִפְלָאָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא כְּמוֹתָהּ בְּשׁוּם מָקוֹם אַחֵר, וְכָל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִגְבָּלוֹת וְחֶסְרוֹנוֹת – אֲפִלּוּ גְּדוֹלוֹת מְאֹד – בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, יִרְאֶה, שֶׁבְּאִם יֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁל הַדְּמוּת הַחִיּוּבִית הַמְתֹאֶרֶת בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, הוּא יוּכַל לְהַגִּיעַ – לַמְרוֹת הַקְּשָׁיִים וְהַחֶסְרוֹנוֹת – לְהַצְלָחָה עֲנָקִית.

כִּי הִנֵּה, הַמְּצִיאוּת הִיא, שֶׁכָּל מִי שֶׁחַלָּשׁ  בֶּאֱמוּנָה וְיֵשׁ בּוֹ חֶסְרוֹנוֹת, חֻלְשׁוֹת וכד’, הוּא הוֹלֵךְ שָׁבוּר וּמְיֹאָשׁ. בִּפְרָט מִי שֶׁהַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ הוּא חִסָּרוֹן בְּחָכְמָה, שֶׁשִּׂכְלוֹ פָּשׁוּט וְאִטִּי, וְהוּא רוֹאֶה שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לְהָבִין, לִתְפֹּס, לִלְמֹד וכו’, וְעַד שֶׁקּוֹלֵט מַשֶּׁהוּ לוֹקֵחַ לוֹ הַרְבֵּה זְמַן – הוּא בְּוַדַּאי מְאַבֵּד אֶת הָאֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ, וּמַרְגִּישׁ נָחוּת, לֹא יֻצְלַח וכד’, וְהוּא כְּבָר מִתְיָאֵשׁ מֵרֹאשׁ, כִּי הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא לֹא מְסֻגָּל לִלְמֹד שׁוּם מִקְצוֹעַ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא לֹא יוּכַל לִהְיוֹת תַּלְמִיד חָכָם, וּלְהִתְעַלּוֹת בַּתּוֹרָה וכו’ וכו’, וְכַאֲשֶׁר הוּא יִקְרָא אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, הוּא יִלְמַד מָה הִיא הַדֶּרֶךְ, שֶׁעַל יָדָהּ יָכוֹל כָּל אֶחָד לִזְכּוֹת לְהַצְלָחָה עֲצוּמָה וּגְדוֹלָה מְאֹד.