עולם של פלסטלינה

בעולם של פלסטלינה, מה שנראה היה
יפה וקסום אתמול הפך למציאות אומללה
היום. המציאות מחליפה גוונים ומשתנה
כמו זיקית, ומצב הרוח עולה ויורד בהתאם.
הרבה פרשנות משוחדת יש בעולם הזה.
 
 
מעשייה עתיקה וטובה שאירעה אי שם לפני שלוש מאות שנה, מספרת על שואב מים חביב שניצב בוקר אחד על שפת האגם, דלייו על כתפיו וחיוכו שזוף שמש של שחרית גולש על שפתותיו. אותה שעה עבר שם רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש, פנה אל השואב והתעניין בשלומו. 'אח, מה אומר לך רבי, אין מאושר בעולם ממני. הפרנסה מצויה השבח לא-ל ממש תחת חלונות ביתי. מים אינם חסרים באגם, האוויר נאה והשמים כחולים'. 'יפה', אמר הבעש"ט, 'ומה עם הגב, לא קשה לסחוב, לא ארוכה הדרך אל העיירה?' 'מה לי כי אלין' ענה השואב במנגינה של קריאת התורה, 'ישתבח שמו, הכוחות במותניים, הדרך נעימה וההליכה רק מבריאה. עיירתנו מלאה בבתים, בעוללים ויונקים, בכל בית ממתינה לי מצוות חסד חדשה, ובנוסף פרוטה לכיס. גם עולם הזה וגם עולם הבא'.
 
למחרת עם שחר, באותה שעה ובאותו מקום ניצב שואב המים. הבעש"ט הקדוש חולף שוב, עוצר ומתעניין. 'מה שלום כבודו הבוקר?'. 'איי, רבי, עדיף שלא תשאל' גונח השואב וידו תומכת בגבו הכפוף. 'החיים עניין לא פשוט. הנה ראה, השמש קופחת ממרום. האגם עגמומי ומימיו כבדים. הדרך ארוכה ותלולה והדליים קופצניים, אינם נוחים לנשיאה. ואני איש קשיש עד אימתי אבלה כך את יומי?! בעיירה כה רבים הבתים ובכל בית עוללים ויונקים. צריך להיסחב עם הדליים הלוך ושוב. והתמורה רק פרוטה שחוקה'.
 
ענה הבעל שם טוב ואמר, 'הנה כי כן. יודעים אנו שפרנסתו של אדם נקבעת עבורו בראש השנה. מאידך כתוב גם שהאדם נידון בכל יום. שני כתובים המכחישים זה את זה? רק זהו העניין. סך ההכנסות קבוע מראש השנה. אולם את האופן בו יקבל את פרנסתו, גוזר האדם על עצמו בכל יום מחדש. אמש גזר על עצמו שואב המים לקבל את פרוטתו באושר וסיפוק. היום הוא גוזר על עצמו לקבל את אותה הפרוטה בצער ותסכול'…
 
עולם של פלסטלינה
 
החיים הם חומר גלם. מציאות פלסטלינה ניתנת לעיצוב על פי הטעם והאומץ. כולנו חיים על אותו כדור, באותה גלקסיה, יתכן ובאותה יבשת, ויש מצב שגם דלת מול דלת. ובכל זאת, אותה השמש שזרחה לאדון לוי בשבע בבוקר, עלולה לצרוב בעיניו של אדון כהן בדיוק בשעה שבע בבוקר. האוויר שהשיב רוח רעננה מחלון בית מספר 7 עלול להפוך לרוח סערה מעצבנת בחלון דירה 9. לא הבדלי גובה גם לא כיווני אוויר שונים קבעו את המציאות. הנפשות הפועלות, הנוטלות חלק בחוויה, הן שיצרו לעצמם מציאות כה שונה.
 
לפעמים פוקד התעתוע את עולמו של הפרט. מה שנראה היה יפה וקסום אתמול, הפך למציאות אומללה היום. המציאות מחליפה גוונים כמו זיקית בכל רגע נתון. מצב הרוח עולה ויורד ואיתו גם הפירוש לסובב.
 
בטעות נדמה לנו שהמציאות היא שמתעתעת בנו. לא סגור אצלה עדיין מה היא, לטובתנו או לרעתנו. לאמיתו של דבר, את מסע התעתועים עורכים אנו על גב עצמנו. הפרשנות המשוחדת שלנו, היא זו שמשחקת ברגשותינו.
 
ויש תחומים סבוכים יותר. מקובלות בעולם תפישות שונות לגבי ההגדרות הקוטביות של 'רע' ו'טוב'. הרע מקבל בכל תרבות פנים אחרות. גם הטוב מזוהה עם צורה ואופי בהתאם לאזור גידולו. ההכרות שלנו עם חווית הסביבה מסווגת כל מאורע/מפגש/אדם או מציאות למונחים הכלליים 'טוב ורע'.  'טוב לי או רע לי', 'כדאי או לא', 'הצלחתי או נכשלתי'. מבחן פתע שמתרוצץ במוח כל היום כולו.
 
מן הסתם, לא עצרנו אי פעם ממש לבירור המושגים. מהו רע ומה זה טוב? קיבלנו אותם כמו את השמש והירח, בלי שאלות, רק כעובדות מוכתבות. הרע הוא רע, ויש להימלט ממנו. לגרש אותו ולהדוף הכי רחוק שיש. הטוב הוא הסיבה למרדף וחיזור נצחי. נבקש אותו בכל מחיר, נחלום עליו ונשתדל לחיות במחיצתו. כך חלפו עלינו החיים כמו סרט נע של טובים ורעים לסירוגין.
 
הכל תלוי בפרשנות נכונה
 
הצדיקים מגלים שהטוב והרע אינם קיימים במציאות, הם בסך הכל הגדרות שונות שמלבישות את המציאות ברגע שהיא עוברת עיבוד במוח. הטוב והרע אינם מצויים סביבנו, לא אצל הזולת, לא בעבר, גם לא בעתיד או בהווה. הטוב וגם הרע ממוקמים רק במוח שלנו. זוהי מלתחת ההגדרות העומדת לרשותנו. כל מציאות מתורגמת באופן אוטומטי לחיובי או שלילי. והתוצאה הוא עולם מהבהב בשחור ולבן. תמיד טוב לנו ברגע אחד, ורע ברגע האחר. 'כיף' לפעמים, ו'אוף, חבל…' בפעמים אחרות.
 
המציאות ניתנה לנו כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. את הארץ נתן בורא עולם לבני אדם, ורגע קודם שהם באו הנה לחולל מהומות, הוא אמר ברורות: "ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע, ובחרת בחיים". שים לב העולם שתפגוש עשוי להיות עבורך גן עדן או גיהנום, הצלחה או סיוט. לבחירתך בחור צעיר.
 
פרשנות נכונה, זה סוד ההצלחה. החטאים החמורים בתבל נבעו מפרשנות מעוותת של המציאות. ופעמים רבות, פרשנות מעוותת של מחולל המציאות, הבורא. כך לדוגמא בחטא המרגלים. הם ראו ארץ שופעת כל טוב – פירות אדירים, שפע, אנשים בריאים וגדולים. ובכל זאת, העין שלהם קלטה רק רע. הפירות הדשנים הפכו למפלצות מוזרות. הארץ למכושפת מוכת מגיפות. הכל שחור. העיוות פגע בנקודה עמוקה וקריטית הרבה יותר, המסקנה האומללה הייתה: "בשנאת השם אותנו הוציאנו…" כשהשחור שוטף את העין, אפילו הביטוי הברור ביותר לחיבה, הופך הילה לשנאה. יציאת מצרים הפלאית והארץ המובטחת הופכים לפתע לגילויי איבה. 'הלו, שונאים אותנו…'
 
העיוות הזה החל בנקודה קדומה הרבה יותר. אדם הראשון בחטא הקדמוני של עץ הדעת טעה כביכול בנקודה הזו. הוא הציץ אל החלק הרע של הבריאה, הבחין ברע והכיר בו. ברגע שהכיר אדם הראשון ברע, הדעת נפגמה. האדם הפך כביכול לחכם, הוא ידע שלא הכל כל כך ורוד וטוב. אבל המודעות הזו  גבתה מחיר יקר ואיום.
 
הדעת האנושית מאז החטא הקדום בגן עדן משובשת. וזה אומר שכל מה שנראה, יתהפך איכשהו ויקבל פרשנות שלילית. הפרשנות הבריאה והטובה תסתתר תמיד מאחור, ונאלץ לעמול הרבה כדי לחשוף אותה. היצור הראשון ששתל את הווירוס השלילי הזה בתודעה האוניברסאלית היה הנחש הקדמוני. הוא טען בלחש לחווה 'כל אומן שונא בני אומנותו', כביכול הציווי שלא לגעת בעץ הדעת בא מתוך שנאה והסתייגות מצד הבורא ח"ו. המחשבה הזו דחפה את חווה ואת אדם אל החטא הנורא. מחשבה אומללה אחת של 'מישהו כאן לא אוהב אותי. מישהו נגדנו'.
 
לחולל עולם של טוב
 
וזהו, מאז החטא הקדום, נולדנו כולנו עם וירוס מסוכן עמוק בתוך התודעה. הסימפטום הוא ראיה שלילית של כל מציאות, ותהיה זו הברכה הטובה ביותר, תמיד נחשוב שמשהו כאן לא בסדר. הבחורצי'ק הזה לא ממש תמים. העסקה מסריחה, הבוקר המתוק רק אשליה. משהו לא טוב עלול לקרות, וכן הלאה. זהו לא מנגנון הגנה, זהו וירוס נורא.
 
את התרופה נוכל להעניק לעצמנו כשנציית להוראות הצדיקים. רבי נחמן מברסלב אומר: "כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא". בעולם העתידי יתוקן חטא אדם הראשון לגמרי, וזה יגרום לכך שהמציאות שנחווה תהיה רק חיובית. הכל יהיה פשוט טוב. בעומק הדברים, כיוון שהרע הוא תוצאה של פרשנות שגויה, הטוב העתידי יהיה תוצאה של תיקון פנימי. הפרשנות שנעניק למציאות תהיה חיובית, וזה אומר שהמציאות בעצמה תהיה אף היא חיובית.
 
העולם של לעתיד לבוא יהיה עולם מתוקן, לא יהיה בו מקום לרע. לא משום שהרע ייעלם, אלא רק משום שהוא יהפוך לטוב מוחלט. את הרע לא מגרשים, יש להפוך אותו לטוב.
 
היום, בעולם העכשווי, קשה לומר שהמציאות טובה באופן מוחלט. הטוב והרע משמשמים כאן בערבוביה, ולאף אחד מאיתנו אין אשליות. אולם, חשוב שנדע, שהרע איננו מציאות ממשית. הרע הוא פרשנות ופרשנות ניתן לשנות. הבעיה איננה מצויה במרחב הנשקף מעינינו, הבעיה נעוצה במי שצופה על אותו מרחב מתוך גלגל העין שלנו. התודעה ספוגה בהכרות שלילית עם הרע, והעבודה שלנו היא לתקן את המבט הזה, להפוך את המשקיף שבנו לצופה חיובי.
 
משקפיים נכונות
 
הטכניקה פשוטה, מלת המפתח היא 'תודה'. להודות, זו תהיה שגרת החיים המופלאה של לעתיד לבוא. "לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה". כל סוגי התפילה המוכרים לנו, הבקשות והתחינות לא יתקיימו בעולם העתידי, משום שאז, כשהכל יבוא על מקומו בשלום, לא תהיה לנו עילה לבקשה ותחינה. מה שיוותר היא ההודאה. רק להודות ולהודות, לשבח לפאר ולרומם את השם. וזה יהיה התענוג הנפלא ביותר.
 
ואם אנו מעוניינים כבר היום לחיות במציאות עתידנית, בה רק הטוב שולט והרע אף הוא נעשה חיובי, הדבר הנכון ביותר הוא להתנהג כמו לעתיד לבוא, להודות. ההודאה על כל דבר מסוגלת לחולל ניסים ונפלאות.
 
ויש דבר נוסף. משקפיים נכונות. הכל תלוי במבט נכון, ואת המבט הנכון ביותר על המציאות תוכל להעניק לנו האמונה. יהודי מאמין רואה עולם שכולו טוב. האמונה מעניקה לנו מבט חיובי על כל תרחיש אפשרי. הבטה מבעד לעדשות האמונה מחייבת ויתור על שאלות מיותרות ורצון להבין. יש דברים שאינם ניתנים להבנה, וכשמסכימים לקבל אותם רק מתוך האמונה הפשוטה – שהבורא שיצר וחולל אותם עשה איתנו בודאי את הטוב ביותר עבורנו – המציאות הופכת לטוב מוחלט. תנסו בעצמכם.