בגן החכמה עמודים 321-322

לְמַעֲשֶׂה, מִי שֶׁכּוֹפֵר בַּצַּדִּיקִים, וְטוֹעֵן שֶׁהוּא מַאֲמִין בַּהַשֵּׁם, הוּא מְשַׁקֵּר, כִּי הוּא בֶּאֱמֶת כּוֹפֵר בַּהַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב עַל הַפָּסוּק: “שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ” (תהילים עג-ט):

“כִּי עַכְשָׁו נִתְפַּשֵּׁט הָאֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁהֻתְּרָה הָרְצוּעָה לְדַבֵּר סָרָה עַל כָּל הַצַּדִּיקִים וְעַל כָּל יִרְאֵי ה’, וְהוּא כְּמוֹ מִי שֶׁפּוֹשֵׁט לְשׁוֹנוֹ נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הָעוֹלָם. וּבֶאֱמֶת זֶה הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הוּא נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, אַךְ שֶׁהֵם בּוֹשִׁים לְדַבֵּר בְּפִיהֶם עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן הֵם מְהַפְּכִין אֶפִּיקוֹרְסוּת שֶׁלָּהֶם לְדַבֵּר עַל הָעוֹלָם. וְזֶהוּ “שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם”, שֶׁבֶּאֱמֶת מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים בְּפִיהֶם הוּא בֶּאֱמֶת לְמַעְלָה בַּשָּׁמַיִם, כִּי עִקַּר דִּבְרֵיהֶם נֶגֶד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, אַךְ “לְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ”, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁבּוֹשִׁים לְדַבֵּר בְּפִיהֶם נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל-כֵּן לְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ שֶׁפּוֹשְׁטִין לְשׁוֹנָם נֶגֶד הָעוֹלָם כַּנַּ”ל, אֲבָל בֶּאֱמֶת “שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם” כַּנַּ”ל: (שיחות הר”ן לח)

ז. הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה הִיא עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים

וּבֶאֱמֶת, זֶהוּ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים בָּעוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם יִתְקָרְבוּ אֶל הַבּוֹרֵא דַּוְקָא דַּרְכָּם, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם הָיָה אַךְ וְרַק מִשּׁוּם שֶׁצָּפָה שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים כָּאֵלּוּ, הַמּוֹשְׁלִים בִּתְפִלָּתָם, וּמֵהַתַּעֲנוּג שֶׁהָיָה לוֹ מִכָּךְ שֶׁצָּפָה שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים, הוּא בָּרָא אֶת כָּל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “ סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹקִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם” (קהלת), וְאָמְרוּ חֲזַ”ל: לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל “זֶה”, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק שֶׁיָּרֵא אֶת הַשֵּׁם בֶּאֱמֶת. בִּפְרָט הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לְהִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׁם בִּלְעֲדֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת (חו”מ הלכ’ הפקר ונכסי הגר הלכ’ ג):

“שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּינוּ זַ”ל לְעִנְיַן הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁקֹּדֶם שֶׁיֵּשׁ צַדִּיק אֲמִתִּי בָּעוֹלָם, אֲזַי כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לְהִתְקָרֵב. אֲבָל אַחַר שֶׁכְּבָר נִמְצָא צַדִּיק אֲמִתִּי, מַנְהִיג יִשְׂרָאֵל אֲמִתִּי, אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לְשׁוּם אָדָם לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי אִם עַל יָדוֹ דַּייקָא.”

כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּוַדַּאי נֶאֱמָן לַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ עָבַר הָאוֹר שֶׁלּוֹ וְהַדַּעַת שֶׁלּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִיא דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים הַמְגַלִּים אֱמוּנָתוֹ בָּעוֹלָם. לָכֵן הוּא לֹא יִתֵּן שֶׁמִּישֶׁהוּ יַעֲקֹף אֶת שְׁלִיחָיו הַנֶּאֱמָנִים. אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לְהִתְחַבֵּר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא אַךְ וְרַק אִם מִתְחַבְּרִים לַ”צִּנּוֹר”, שֶׁדַּרְכּוֹ הִשְׁתַּלְשְׁלָה הִתְגַּלּוּת אֱלוֹקוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ וְאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ. אוֹתָם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם נֶאֱמָנִים לַקּוֹדְמִים לָהֶם, הֵם הַצִּנּוֹר הַנָּקִי וְהַזַּךְ שֶׁדַּרְכּוֹ עוֹבֵר אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ וּמִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם, וְרַק מִי שֶׁמִּתְחַבֵּר אֲלֵיהֶם וּמִתְבַּטֵּל לְדַעְתָּם, אֲזַי הוּא נַעֲשֶׂה עוֹד חֻלְיָה בַּשַּׁרְשֶׁרֶת הַנֶּאֱמָנָה, וְהַשֵּׁם בּוֹחֵר בּוֹ לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ אֶת אוֹרוֹ, לְמִי שֶׁמִּתְחַבֵּר אֵלָיו, וְכֵן הָלְאָה וְכֵן הָלְאָה.

וּכְשֶׁרַבֵּינוּ אָמַר “צַדִּיק”, כַּוָּנָתוֹ לְכָל צַדִּיק אֲמִתִּי מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד בִּיאַת מָשִׁיחַ, כּוֹלֵל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִבְּלִי לִהְיוֹת מְקֻשָּׁר וּמְבֻטָּל לְכֻלָּם, וּבְעִקָּר צָרִיךְ לִהְיוֹת הַבִּטּוּל לַצַּדִּיקִים יְחִידֵי הַדּוֹרוֹת, מַמְשִׁיכֵי דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם.

הַמִּלְחָמָה הָעִקָּרִית

וְעַתָּה, אַחֲרֵי שֶׁלָּמַדְנוּ שֶׁכָּל תִּקּוּן הָעוֹלָם וּשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה וְהָאַהֲבָה וְהַיִּרְאָה וְהָעֲנָוָה וכו’ וכו’ – תְּלוּיִים בְּקִרְבַת הַצַּדִּיקִים, לָכֵן מוּבָן, שֶׁעַל עִנְיָן זֶה מִתְגַּבֵּר הַיֵּצֶר הָרַע יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, וְהוּא מַכְנִיס בָּאָדָם הִתְנַגְּדוּת גְּדוֹלָה, וְאֵינוֹ מַנִּיח לוֹ לְהִתְבַּטֵּל לַצַּדִּיק בִּשְׁלֵמוּת, וְהוּא נִלְחָם בְּכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לַצַּדִּיק, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁנִּלְחָם בְּמִי שֶׁמַּאֲמִין בַּבּוֹרֵא וּמְקַיֵּם מִצְווֹתָיו, בְּלֹא אֱמוּנָה בַּצַּדִּיק. כִּי מָה אִכְפַּת לוֹ שֶׁיַּאֲמִינוּ בַּבּוֹרֵא, מֵאַחַר וּבְלִי הַצַּדִּיק לֹא תִּהְיֶה זוֹ לְעוֹלָם אֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּית, וְלֹא תִּהְיֶה זוֹ אֱמוּנָה שֶׁתָּבִיא לַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה. לָכֵן רֹב הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר הָרַע עַל הָאָדָם הִיא בִּנְקֻדָּה זוֹ שֶׁל אֱמוּנָה בַּצַּדִּיק, וְשָׁם צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַזֵּק בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז, שֶׁלֹּא לִפֹּל בְּרֶשֶׁת הַיֵּצֶר הָרַע, לְהִתְרַשֵּׁל מִלְּהִתְקָרֵב לַצַּדִּיקִים וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָם, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יָבוֹא לַחֲלֹק עַל צַדִּיקִים וִיאַבֵּד אֶת עוֹלָמוֹ חָלִילָה.