תסתכל שוב

הילד הקטן שיחק בבריכה הקטנה
במרפסת הכי קטנה שראיתי אי פעם.
למחרת, היא הייתה ריקה. יש כאן מסר,
אני צריך להסתכל שוב. להבין שלכל
בריכה יש גם קרש קפיצה.
 
 
כשהלכתי לי ברחובות השכונה הישנה בה גרתי בירושלים, ראיתי ילד קטן וחמוד בתוך בריכה קטנה שנמצאת במרפסת הכי קטנה שראיתי אי פעם, משפריץ מים לכל עבר, שמח מכל רגע. וזה תפס אותי.
 
עצרתי שם וחשבתי לעצמי איך הילד הזה יכול ליהנות כל כך במקום צר וצפוף שכזה. המים עפו לכל עבר. ראיתי אותו שם, לבד.
 
אולי הוא לא מבין שהוא משחק במקום צר וצפוף, חשבתי. אולי הוא בכלל לא השווה את הבריכה הקטנה שלו לבריכות האולימפיות שאני מכיר. ואולי הילד בצידו השני של העולם משפריץ מים בבריכה יותר מפוארת וגדולה, אבל הוא לא שמח כמו הילד הזה.
 
מה המסר של התמונה הזאת? שאלתי.
 
שגם אני יכול ליהנות עם מעט, הגיעה התשובה. גם אני יכול להעריך את מה שיש לי. כי איזה טוב יוצא מלחשוב על הבתים המרווחים שגרתי בהם? עכשיו אני הרבה יותר שמח. אני צריך להכיר טובה על כך, לומר תודה לבורא עולם ולקפוץ מרוב שמחה.
 
זה היה המסר.
 
אבל אם מאה אנשים היו עומדים ביחד ומתבוננים באותה סצנה בדיוק, כולם היו מקבלים מסרים שונים.
 
למשל, אישה אחת הייתה חושבת שזה קצת מסוכן להשאיר את הילד לבד בבריכה (המאוד קטנה ולא עמוקה) בלי השגחה של מבוגר בסביבה. המסר בשבילה היה, שהיא צריכה להיות יותר זהירה בימים הקרובים ולהשגיח על ילדיה יותר צמוד. לא מחייב שהמסר מופנה דווקא לשחייה בבריכה, אולי לעזור להם לחצות את הכביש או כל דבר אחר שמצריך את נוכחותה בסביבה.
 
למישהו אחר הסצנה הזו הייתה מעלה זיכרון נעים ממרתף הזיכרונות שלו. אולי תמונה שלו כילד משחק ונהנה באותה דרך, או ממשהו דומה. המסר בשבילו היה שהוא צריך לקחת כמה רגעי שמחה ואושר מהעבר ו'לשתול' אותם בחיים העכשוויים.
 
אדם אחר היה מקבל מסר שהוא צריך להיות יותר ספונטאני, מלא הנאה ולא עצור רגשית בקשרים שלו עם הזולת, ואולי גם עם אשתו.
 
זה מדהים איך בורא עולם מדבר בספונטאניות עם כולנו באותו זמן בטריליוני דרכים.
 
כשעם ישראל עמדו למרגלות הר סיני, הם קיבלו את המתנה בהא הידיעה שניתנה אי-פעם לאנושות – התורה. וכשבורא עולם אמר את הדיבר הראשון: "אנוכי ה' אלוקיך" כל הנוכחים שמעו משהו שהופנה לכל אחד מהם באופן אישי ומיוחד, בעיצוב מותאם כמו חליפה שתופר לך החייט. חכמי הקבלה והבקיאים ברזי התורה, למשל, קיבלו את המסר בדרגה הכי גבוהה – מבורא עולם אליהם ישירות. לעומתם, חוטבי העצים ושואבי המים קיבלו מסר פשוט יותר אך עם אותן מילים.
 
השגחה פרטית היא כל דבר שאנו מכירים בעולם – מתזוזתם של גופים שמימיים ועד לפעימות הלב של תולעת. העולם קורא לנו דרך החושים שלנו, מפציר בנו להיכנס לרוגע והביטחון המסתוריים שלו. כשהוא מרפה ומניח לידיו האוהבות של בורא עולם לאמץ אותו בחום, איש האמונה הופך לחסין מפני הפחד, הכעס, הקנאה, מחוסר סבלנות ומכל ספק שצץ ועולה במוחו של אדם. הוא כבר לא נלחם במציאות, אלא זורם בה עם ענווה מתוקה. כל דבר שבורא עולם שולח לו נשמע כמו הלחישה של אותה אמא אוהבת לתינוקה: "בוא מתוק, הנה… תראה, אתה הולך… עשית עוד צעד… אתה יכול!…"
 
למחרת הייתי חסר מנוחה ובתוכי הרגשתי מחסומים לא ברורים. החלטתי לצאת החוצה ולעשות סיבוב קטן. כשהלכתי ברחובות המוכרים ללא כיוון ויעד, פתאום הגעתי שוב לאותה מרפסת קטנה עם הבריכה הקטנה. רק שהפעם הבריכה הייתה ללא מים, מונחת על צידה. הרגשתי הקלה מביקור נוסף במקום המוכר. רעיונות נוספים החלו להציף את מוחי כמו בועות סבון שמתפוגגות באוויר. ניסיתי להבין מה אני חווה במפגש הנוסף הזה, האם זו תלות בשיעור שלמדתי אתמול, או גישת 'משנה מקום משנה מזל'. מה שזה לא יהיה, הגעתי לאותה נקודה בה חוויתי משהו ביום הקודם. תובנה מקדימה שקיבלתי הייתה שאני צריך לרשום את הרשמים שקיבלתי מהחוויה של יום קודם.
 
בהמשך, הסתכלתי על הבניין הישן, על חבלי הכביסה עם הבגדים הקטנים שתלויים עליהם. שמתי לב לקיר השבור בקדמת הבניין, ולשיחים הצומחים בגינה. ובראשי ראיתי אותו שוב – קופץ וצועק ומשפריץ מים לכל עבר.
 
מה המסר עכשיו? שאלתי.
 
זה יכול להיות קרש קפיצה לעניין אחר לגמרי. אני יכול לקחת את המשאבים שבורא עולם ריכז בהתנסות הזו אתמול, ולהכניס אותם לרגעים בהם אני לא מרגיש שמח עם מה שיש לי.
 
קרש קפיצה, זה היה המסר. זאת הייתה התשובה.
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום במשך 32 שנים. ד"ר בלן הוא חסיד ברסלב שאת רוב שעות יומו מעביר בבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א. אתם מוזמנים לבקר בבלוג החדש של ד"ר בלן.