זה מלמעלה

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. מכירים את המשפט הזה? ואתם בטח גם מכירים את 'הכל מלמעלה' ו'מה שהשם עושה – לטובה הוא עושה' ועוד כל מיני משפטים כאלה?
 
בכל אופן, אני שומעת את המשפטים האלה מאז שאני זוכרת את עצמי. אומנם כל פעם בווריאציה שונה, אבל המסר הוא אותו מסר.
 
אלא שאז אני מוצאת את עצמי חושבת על העניין לעומק. כי איך זה שאנחנו טובים בלשלוף משפטים 'מפוצצים', אבל כשזה מגיע אלינו הם נעלמים כאילו בלעה אותם האדמה?
 
איך יכול להיות שאנחנו דוגלים באמרות בומבסטיות שיכולות להכריע כל מערכה של מישהו אחר, כמובן, אבל כשזה מגיע למערכה שלנו אנחנו נאלמים דום? למה אנחנו לא מבינים מדוע אחרים לא מקבלים את הדין באהבה, הרי זה מה שאומרים לנו כל הזמן, זה מה שאנחנו אומרים לכוווווווווווולם? תמיד, אבל תמיד, אנחנו מדקלמים ש'הכל לטובה' ו'הכל משמים' ו'הכל בהשגחה הפרטית', אבל כשקורה לנו משהו אנחנו מיד מתרעמים – 'למה זה קרה לי? איך זה יכול להיות? מה לא עשיתי-תכננתי-חשבתי-ביקשתי?'
 
מאמרים נוספים בנושא:
והלב נשבר
תסתכלו לו בעיניים ותגידו שהכל לטובה!
הברכה שבקללה
 
ואז נכנסת התודעה הברורה להכרה: אני לא באמת שולט במה שקורה בחיי. החיים שלי כתובים בידי אלוקים, מתוכננים בדיוק מוחלט. אני כן בוחר ומחליט ומתכוון, אבל אין לי באמת שליטה על התוצאה. כן יש לי מחויבות על הדרך, אחריות לתגובה שלי לתוצאה, אבל אין לי שליטה!
 
לא פעם אנחנו מתכננים אירוע, אפילו הכי זמין – כמו שמחה משפחתית. עורכים קניות, מתכוננים ומתכננים, מתאימים, ובעיקר, חולמים שהכל יסתדר כמו שצריך. אושר, שמחה והרבה סיפוק ממלאים אותנו. גם יצירתיות, מרחב… ובום! ברגע האמת, מלא שיבושים. העוגה בתנור לא נאפתה כמו שצריך, לא מוצאים את העניבה, הנעל החדשה משפשפת את הקרסול ולא נוחה, פקקי תנועה בדרך לאירוע… ורק השם יודע מה עוד מצפה בהמשך.
 
מילא רק באירוע אחת לכמה זמן, ניחא. אבל זה קורה בחיי היומיום לא פעם ולא פעמיים. כך, למשל, השבוע קיבלתי שיעור חשוב ומאלף בעניין הזה ויצאתי ממנו מלאת תובנות. זו הסיבה שהחלטתי לכתוב על זה.
 
פגשתי חברה יקרה ותוך כדי הדיבורים על החיים, מצאתי את עצמי כל הזמן מייעצת לה. היא סיפרה על משהו שקרה ואחרי זה מיד כינתה את עצמה בכל מיני שמות גנאי והתעצבנה, ואני אמרתי לה "שזה משמים". אחר כך סיפרה על הבת שלה, ואני אמרתי "שכך היה צריך לקרות". היא סיפרה, ואני "הכל לטובה", היא המשיכה ואני "הכל בהשגחה הפרטית", "זה מלמעלה", "זה הדבר הכי טוב שקרה לך, את תביני בהמשך" ועוד. היא התעודדה ונפרדה ממני לשלום.
 
ואז, התחלתי להרהר ביני לבין עצמי. הרבה זמן לא הייתה לי שיחה מוזרה כזו, כך קראתי למה שקרה לנו. כל הזמן חזרתי על עצמי. ובכלל, איך הצלחתי להרגיע אותה? ורגע, מה קורה לי כשאני במצבים האלה, למה לי זה לא מצליח? למה אני לא מרגישה שהמילים היפות שדקלמתי לה לא מנחמות אותי?
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
עפר הקסם
בחיים יש גם הפתעות
לאבד את השליטה
 
ואז הבנתי משהו חשוב. זאת לא חכמה ללמוד ולמלא את הדיסק הקשיח שלנו בכל מיני אמרות ומשפטים כאלה. החכמה היא לשלוף מהדיסק הזה בזמן אמת את הקובץ המתאים! כי זאת באמת לא גדולה לספר על רבי עקיבא שאמר 'הכל לטובה' כשכבה לו הנר, נטרף התרנגול ונגנב החמור. זאת גדלות אמיתית לזהות במקרים הכי פשוטים בחיים שלנו את המצבים בהם אנו נעלבים, מתקוממים ומוכנים להפוך עולמות (וגם שולחנות) – ולהרפות. לומר בשלווה 'הכל לטובה'. להבין שאני יכולה לתכנן ולרצות ממש, אבל לא תמיד אזכה לממש את זה. וזה בסדר גמור.
 
אין לי שליטה על הבריאות שלי. היא יכולה חלילה לחמוק ממני בדקה, אבל כן יש לי מחויבות לשמור עליה. להימנע מדברים שיכולים להזיק.
 
אין לי שליטה על הילדים שלי ועל עתידם, כן יש לי אחריות לחנך אותם ולחבר אותם לערכים טובים.
 
אין לי שליטה על מערכות יחסים, אבל אני יכולה להתאמץ להיות נחמדה ואדיבה. וכן, עדיין יהיו אנשים שיבחרו לקום וללכת. גם זה חלק מהחיים.
 
יש לי שליטה על דבר אחד חשוב מאוד, שהוא לבדו משנה את כל התמונה –
יש לי שליטה על התגובות שלי לאירועים שפוקדים אותי. יש לי שליטה על ההתנהגות שלי. על הפרשנות שלי למציאות.
 
כאשר אני בוחרת בקבלה ובהבנה, גם החוויה העצובה והכואבת ביותר משתנה. למה? כי אז אני מרגישה הקלה ושחרור. ללא אשמה. זה לא בשליטה שלי! וסוף סוף אני יכולה לשחרר את התוצאה. אני מבינה שאני אחראית לדרך, אבל לא לתוצאה שלה. ולא רק, אלא לדעת שלמרות שהתוצאה היא לא מה שקיוויתי,היא תמיד תמיד טובה, גם אם קשה לי לראות זאת באותו רגע.
 
כדאי להאמין, להתפלל ולקוות. לבקש שגם אם הפעם נסגרה בפנינו דלת, שייפתחו דלתות אחרות מופלאות לא פחות, ואולי יותר.
 
 
* * *
טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com