הרב ברוך לב

הרב ברוך לב

29 פוסטים

אבן הייסורים

6 דק' קריאה

אין בעולם אנשים שהולכים פה ללא סיבה, אם נתן להם הקב"ה חיים והוא מוליך אותם על אדמת העולם – בודאי שיש משמעות לחייהם וטעם לקיומם!

ההקלה החבויה בהתלבטות

5 דק' קריאה

גם בשעת ההחלטה עצמה, בה מתיישב האדם ברשות שמים על כס המחליט, ושוקל במוחו ודן בינו לבין עצמו לכאן או לכאן – גם אז הקב"ה הוא זה המוביל את השיקולים לפרטי-פרטים ומנווטם לעבר ההחלטה...

מה היינו עושים בלי הפלאפון?

6 דק' קריאה

בזמנים סלולאריים כתיקונם, כבר הייתי עכשיו בעיצומה של שיחה איתו, מברר במה יוכל לסייע לידידי. עתה יתמשך זמן לביצוע השיחה, אם היא תתבצע בכלל ולא תישכח, שהרי את הפלפאון שכחתי בבית...

מסבארו ועד לתאומים

7 דק' קריאה

תוך כדי שהועברו כמה מן הפצועים קשה, הצליח מרטין לקלוט פתאום את חזות הפנים שאותה הוא מבקש. הוא התקרב לרגע קל והבחין ברורות כי השוכב כאן בראש חבוש ועיניים עצומות, הוא הוא זה שאותו...

לחלץ את 426

5 דק' קריאה

"נהגים, נהגים, זוהי קריאה דחופה", הפעם קולו של יורם מלווה בצעקות רקע: "חבר'ה שמעו, יש איתי זוג לחוץ מהדרום בנסיעה דחופה לבית החולים בבני ברק. מי מכיר את הדרך? איך אני מגיע לשם?

שבע מילים

4 דק' קריאה

עומד אני עתה לרשום בעט שבידי, על הדף שלפני, שבע מילים. לכאורה זוהי פעולה שגרתית לחלוטין, אך איני יודע אם אי-מי יוכל להבין מה טמון מאחורי שבעת המילים דלהלן...

המרשם לחולה ולרופא

7 דק' קריאה

"שלך הם החיים...בידך ההחלטה...האחריות עליך" - המילים האלה הרעישו באוזני כפעמוני-כנסיה שצרמו באוזני רבות טרם עליתי ארצה: 'שלך?' 'בידך?' 'עליך?'...האכן כך?

לתקן במילה אחת

8 דק' קריאה

הם אמרו לי שהוא חזר הביתה הרוס ומדוכדך, מושפל ומבוייש, הוא לא הבין על מה ולמה תיאמו לו פגישה עם אדם-קיר שאינו מגיב...

מכתב של אבא

12 דק' קריאה

הרגשתי שכבר איני אותו אבא לילדי הקטנים הזקוקים לי. פעם הייתי מתעניין בחמימות בכל פרט מחייהם, עוקב בערנות אחר הלימודים. מאז שהעסק עם הגדול התחיל – שאר ילדי פרחו מזכרוני...

בדרך התגלתה ההארה

5 דק' קריאה

הייתי סבור שברגע מסויים יתרעם הנהג וישקיט את הדוברים, יאמר להם: "נראה אתכם במצב שלי", או "תקראו לי בשעה שאתם מתמודדים עם כאב כזה". אבל לא. הבנתי שיש תגובה יהודית נוספת...

לילה של חיפוש מזרנים

5 דק' קריאה

כשהגעתי הביתה ללא מזרן, מצאתי את אישתי על סף דמעות. אין רהיטים, אין כלום, לפחות מזרן לישון עליו, ויהא עתיק ככל שיהיה – אולם עכשיו, גם את זה אין...