הכל צפוי והרשות נתונה
אף על פי שיש לאדם מהלך טבעי בחייו שהוא נולד לתוכו ומתפתח בו, הרשות בידו לשאוף לשפר את חייו ואת מעמדו ולא "להתקע" דווקא במה שטבעי לו...
הרב יעקב הרצברג
אף על פי שיש לאדם מהלך טבעי בחייו שהוא נולד לתוכו ומתפתח בו, הרשות בידו לשאוף לשפר את חייו ואת מעמדו ולא "להתקע" דווקא במה שטבעי לו...
"...המקרה שלי הרבה יותר קשה, אף אחד לא מבין את המצב שלי, אצלי החסרונות הם כל כך גדולים שאי אפשר שאהיה בשמחה בשום פנים ואופן", אך רבי נחמן מראה לנו אדם שיש...
כאשר האדם מתחיל ללכת בדרך זו, בהכרח שיהיו לו הרבה ניסיונות ונפילות, אבל אם יתעקש להתחיל בכל פעם מחדש, ולא יעזוב את הרצון, סוף כל סוף...
התוצאה המיידית של ההתחזקות בדרך התפילה ועזיבת הדרך של "כוחי ועוצם ידי" היא קודם כל מניעת מחלוקת ושנאת חינם מעם ישראל. (כמעט הכל) על כוחה של תפילה...
כל הקושי שיש לאדם בחייו נובע רק מזה שהוא לוקח על עצמו את הכל, כאילו שהוא שולט על משהו בעולם...
בכל השנה האדם חי את חייו כסדר, ומן הסתם חושב הרבה מחשבות ותחבולות איך להצליח בחיים, כל אחד כפי מה שמעניין אותו: יש אדם שרוצה להצליח בגשמיות שיהיה לו הרבה ממון, בריאות ונחת...
והכל בגלל אותו הבדל קטן...שהאחד מבטל עצמו והולך בתמימות על פי דרכי התורה ועצת הצדיקים, ואילו השני מתעקש לפרש הכל על פי שכלו והבנתו, ונדחה על ידי כך מדרך החיים...
הצורך הטבעי, כביכול, של האדם בעידוד - שורשו עמוק מאוד ויש בו סוד גדול, כי אין זו סתם תכונה טבעית, אלא שורשו במלחמת היצר...
אף על פי שבענייני העולם הזה ישנה אפשרות יותר ברורה, לכאורה, לשקול את הדברים במפלס השכל, ההכרעה היא כאמור רק על ידי אמונה, אלא שמדובר כאן בדקויות ובהעלם...
התפילה היא ממש כמו כסף מזומן שבעזרתה אנו משלמים וקונים דברים בסופר-מרקט של הקב"ה, וברגע שהאדם מגיע לסכום התפילות הנדרש עבור אותו הדבר שמבקש, מיד הוא מקבל אותו...
כשדורשים מאיתנו כביכול דין וחשבון על הרצינות וההשתדלות שלנו בענייני הפרנסה והכבוד, אנו נזכרים שאין אנו חייבים להם בעצם את הדין וחשבון, אלא את הדין והחשבון אנו עתידים ליתן...
הבעיה העיקרית היא, שהאדם לא רואה את הכעס והעצבות כעבירה גמורה, אלא חושב שיש מצבים שמותר לכעוס בהם או להיות בעצבות בגללם, ובאמת זאת טעות גדולה...