סדקים במחברת – חדוה לוינסון

תיאור הספר “אני הייתי ממליץ לך ללמוד לבשל עד תחיית המתים” (מאיר) “אימא לא הייתה מתנהגת ככה!” (שוקי) “למה את כל הזמן בודקת מה קורה אצל חייקי? כבר גמרת לספור את כל הנמשים שלך שיש לך זמן לערוך השוואות מיותרות?” (דודה מינה) “את צריכה איזו אימא שתחנך אותך” (חייקי) “שום תוכנית לא תעבוד אם את זו שמורידה לעצמך נקודות” (אבא) “אף אחת לא יכולה להיות אימא שלך, אבל יש אנשים שיכולים להיות איתך כשכואב” (גילי) “אל נא תתעצבי על ליבך, עוד יבואו ימים טובים שבהם החבורה שלך תראה אור שמש” (דסי) “חשבתי שמגיע לך שאזמין אותך לאבחון מקצועי בחינם בקליניקה שלי. שמעת שאני מאבחנת פסיכו דידקטית?” (חנה עדנה) “את באמת חושבת שהצבע הוורוד הזה צמח על עץ?” (דודה פסיה) “הנה הסלט שנחתך בידה השמאלית של רבקי! מחיאות כפים סוערות!” (פנינה) “מעולם לא התרחש ויכוח כל כך סוער על נושא כל כך מטופש” (סבתא הדסה) “כל הערה בשבילך היא כאילו חוק שנחקק בבית הדין של הלב שלך. את מקבלת אותה כאילו היא פסיקה אחרונה” (דודה תרצה) “אולי אני לא צריכה להיות צלחת שלמה. אולי מי שיבוא – יבין שדווקא בצלחת סדוקה יש מקום לאור להיכנס” (רבקי)