"שישו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כבוד לתורה!" אולי זהו ההמנון הלא רשמי של חג שמחת תורה, אחד החגים השמחים ביותר בלוח השנה העברי. זהו היום בו אנו מסיימים לקרוא את התורה ומתחילים אותה מחדש; ביום שמח זה עורכים הקפות עם ספרי התורה, ורוקדים ושמחים בשמחת התורה.

רוחו ונשמתו של רבנו הקדוש חיה וקיימת ומפעמת בחסידיו וכולם ללא יוצא מן הכלל מרגישים שרבנו פה איתנו ממש. אומנם לא בגופו אבל בנשמתו בהחלט! וזוהי טיבה של הרוחניות שמרגישים וחשים אותה והיא עמוקה מיני ים..שהרי אמר והבטיח; סמכו על כוחי..!

"זכות גדולה נפלה בחלקך", ניסה הרבי לשכנעו. "כל הקהילה הגדולה תוכל בזכותך לקיים את המצווה החשובה". אך היהודי בשלו: ברצונו לשוב לביתו ולעשות את החג במחיצת בני משפחתו.

"ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת". אולם מדוע נבחר דווקא דימוי הסוכה כדי לתאר את כנסת ישראל? כלום אי אפשר היה לבחור בדימוי אחר, נאה וגאה יותר?