אמונה זה לא מושג אחד. אמונה זה עולם מלא. עולם האמונה מורכב מאולמות רבים של דעת ושל הנהגה. כמו כן האמונה מתחדשת תמיד, כמו מעיין נובע שבכל רגע ורגע מוציא מים חדשים ורעננים.
"דחיית סיפוקים" – כל כך קל להגיד וכל כך קשה ליישם. החוסר ביכולת לדחות סיפוקים זו הסיבה שבגללה אנחנו לא מצליחים להתמיד ולהתקדם, לא מצליחים לאכול בריא או להתגבר על המידות שלנו.
תארו לעצמכם שבשבת קודש באמצע התפילה, יעמוד הגבאי ויספר לקהל חדשות, ולא סתם חדשות אלא חדשות מהסוג הרכילותי ביותר: ציבור יקר, חשוב לי להודיע לכם שמלך אנגליה התגרש, ועכשיו אני רוצה לספר לכם בדיוק מה קרה בינו לבין אשתו... ואל תשאלו, בארה"ב היה ניסיון התנקשות והפיכה וכו' וכו'
וזה תמוה מאוד? זה מה שיש לתורה להגיד לעם ישראל מיד אחרי מתן תורה, עם ישראל שרויים תחת הרושם הכביר ששמעו את ה' מדבר אליהם פנים בפנים, הם בשיא הטהרה, בשיא הקדושה – מה אתה מדבר איתנו על עבד עברי ?
הלב צריך להתבטא במעשים. בסופו של דבר, בעולם הזה שהוא עולם העשייה הכול נמדד במעשים "והכול לפי רוב המעשה". ובנוסף הלב מפעיל את כל הגוף, את כל העשייה, ואם אין עשייה ולא רואים פעולות – זה אומר שיש בעיה בלב.
כשיהודי פותח את העיניים לראות את אשתו, אישה את בעלה, לראות את החבר מבית הכנסת, מהקהילה, את השכן שצריך עזרה – הוא יוצא מעצמו ומסלק הרבה מאוד חושך מהחיים שלו, והוא על דרך המלך אל האור הגדול ולגאולת הנפש שלו, כי זאת התחנה האחרונה לפני יציאת מצרים!
מה הייתם אומרים אם חייל יקבל צל"ש על כך שלא הזיק ולא הפריע במלחמה וייתנו לו מענק נדיב לכל החיים, ולעומת זאת חיילים אחרים שחרפוּ נפשם למות – לא יקבלו כל יחס? הרי זה עוול זועק לשמיים !
תחפש את הצדיק שיכול לגאול אותך, ללמד אותך אמונה, לגלות לך את מציאות הבורא, לתת לך דעת, לתת לך את העצות וההדרכות ולעורר אותך מהשינה הרוחנית שלך ולתת לך את הכוחות לצעוק לה' ולהתחזק ולחפש את הטוב בכל מצב .