אברהם אוהבי

 

 

רבי אברהם בן רבי נחמן זצ"ל – כ"ט כסלו

 

בברסלב, כשאומרים "רבי אברהם בן רבי נחמן", מיד כרויות האוזניים ונפתחים הלבבות כדי לשמוע אודותיו, כי אין כזו שאלה "מי היה רבי אברהם בן רבי נחמן?"…

 

כולם יודעים שהוא היה ענק רוח. בברסלב בדור העבר רגילים היו אנשי שלומנו להמליץ עליו את הפסוק "אחד היה אברהם".

 

בשנת תר"ה הסתלק רבי נתן ז"ל, תלמידו המובהק של רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זי"ע, אך השפעתו הגדולה שזרחה והאירה בעולם עדיין נמשכה, על ידי ספריו ודיבורים קדושים שהשאיר אחריו, וכן על ידי תלמידיו הקדושים שרבי נתן היה עדיין טבוע בדמם.

 

יותר מכל התלמידים, זכה רבי נחמן מטולטשין לקלוט את סלתה ושמנה של חסידות ברסלב, מן המקור הראשון – מרבי נתן, שהלא הוא זה ששמשו בכל לב ונפש, והתלווה אליו בכל דרכיו, ואשר עליו סמך רבי נתן את ידיו לנהל את הגלגל לאחר פטירתו (כמובא בספר "אבניה ברזל").

 

ארבע שנים עברו מאז הסתלק רבי נתן מן העולם. השנה היא שנת תר"ט, באותה שנה נולד רבי אברהם לאביו רבי נחמן מטולטשין. ברור היה שחינוך טהור וזך קיבל הילד מאביו הקדוש, כך שרבי אברהם עוד מימי ילדותו התבלט ביראת שמים נדירה, וניכר היה בו כי הוא עובד רבות על מידותיו כדי לכוף את יצרו ולהשתעבד לה’ ולתורתו הקדושה. כשהיה ילד קטן, והגיע לביתו לאכול, היה רץ תיכף אל ארון הספרים, לוקח ספר ולומד בו, כדי שלא לבטל אפילו רגע אחד מלימוד התורה.

 

כשראה אביו את גודל קדושתו, אמר לו: "אברהם, חוץ לארץ אינו סובל קדושתך, ברח לארץ ישראל הקדושה", הייתה זו צוואתו של רבי נחמן לבנו לנסוע לארץ ישראל ולהשתקע בה. צוואה שהוא קיים אותה לעת זקנותו, כשהרבה שנים עברו מאז, וצרות רבו פקדו אותו. רבי אברהם התחרט על שעלה לארץ ישראל רק לעת זקנותו, באמרו, שאילו היה שומע בקול אביו לא היו עוברות עליו כאלו צרות.

 

גם כשגדל, לא נח ולא שקט, אלא עבד ועמל עלה ונתעלה בעבודת ה’ יתברך, ובמשך שנים לא דיבר עם שום אדם, עד שחשבו שניטל ממנו כוח הדיבור. הוא נהג לקחת שק מלא ספרים על כתפיו, עם כמה לחמים, והיה יוצא במוצאי שבת קודש לעיר שעל יד הנהר, ויושב שם עד ערב שבת שלאחר מכן.

 

שם בעובי היערות, בילה רבי אברהם את מיטב שנותיו, כשהוא שקוע לגמרי בתורה ותפילה, בדבקות עליונה של התפשטות הגשמיות. כך נהג במשך שנים תמימות. ביער חיבר את ספריו הקדושים שהיו מתובלים בהרבה התבודדויות ושיחות בינו לבין קונו, ועליהם שפך דמעות רבות, עד שעיניו נעשו נפוחות מרוב בכי. גם היה מדרכו לקחת תורה ומאמר מהספר "ליקוטי מוהר"ן" וללמוד ולעיין בהם ברציפות כמה חודשים, והיה "הולך" עם התורה הלכה למעשה בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו ובהתעוררות רבה, עד שהיו תורות ש"הלך" עמם כחצי שנה, ובסוף ימיו אמר: "ברוך ה’ שכבר עברתי על כל הספר ליקוטי מוהר"ן…"

 

כשהיה נוסע ברכבת ממקום למקום, היה מסב פניו אל הקיר ושפתיו היו נעות וממלמלות בתורה ותפילה, באמרו ש"הפה הוא כמו טחנת קמח, שבשעה שאינה עוסקת בטחינה היא מפסידה קמח…" לא היה אצלו הבדל אם הוא נמצא בשוק במקום שהולכים שם אלפי אנשים, או כשהוא מתבודד בעמקי היער, כי תמיד היה דבוק ומקושר להשם יתברך ותורתו, ולא הפסיק כל ימיו לרגע קט מלעסוק בעבודת השם. לימים, כשקבע את דירתו בירושלים (בערך בשנת תרע"ד), היו פוגשים אותו בחשכת ליל ואפילה יושב ועוסק בספר "עץ חיים" של האריז"ל בבית כנסת צנוע, דבר שנהג לעסוק בו לילות רבים.

 

לאורך כל הזמן הזה צרות רבות פקדו אותו, כך גם ייסורים בגוף, במשפחה ובממון. עני גדולה היה רבי אברהם עד שלפרנסת ביתו נאלץ היה לעבוד כסבל הנושא שולחנות לחתונות. מעיו היו חולים מאוד מהמגפות הנוראות והרעב שהשתולל בירושלים בשנות מלחמת העולם הראשונה, אז גם נפטרו עוד בחייו שתי בנותיו ובנו יחידו. גם מאור עיניו כהה לעת זקנותו.

 

מדי שנה כשהיה מתקרב ראש השנה, שאז ציוה רבינו הקדוש ש"איש בל יעדר", היה נוסע רבי אברהם מירושלים ליפו ובשארית כספו קונה לו מקום בספינה המפליגה לאודסה, כך נהג במשך כעשרים שנה בהן היה גר בארץ הקודש. (לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה נשאר באומן עד לפטירתו).

 

רבי אברהם נסע מעיר לעיר להפיץ ולגלות ולקרב את דעת רבינו, עד שהיו לו תלמידים רבים גדולי תורה, אשר היו מכהנים כרבנים חשובים, כמו רבי מרדכי סוקולובר זצ"ל בעיר סוקולוב, וכן תלמידים רבים עובדי ה’ מופלגים אשר היו מקושרים אליו בכל נפשם. הוא השפיע רבות בעולם בהפצת דעת ואור רבינו ז"ל.

 

פעם התבטא אחד מגדולי אנשי שלומנו ואמר: "היכן שהיה רבי אברהם בן רבי נחמן – הייתה בוערת אש העבודה, ונמצאו שם חסידים עובדי ה’ באמת!", בכל המקומות בהם היה רבי אברהם מפיץ ומגלה את אורו של רבינו – שם בערה אש העבודה.

 

רבי אברהם היה נפגש עם רבים מגדולי הדור ומרבה לדבר איתם על גדולת רבינו ועל תורותיו הקדושות, הוא קירב יהודים נבוכים שנפלו ברשת ההשכלה, ובחכמתו ידע היטב כיצד לדבר איתם ולהוציאם מהמקום אליו נפלו ברוחניותם.

 

אמירת תורתו בספר ליקוטי מוהר"ן הייתה בעמקות נוראה והוא הוסיף חידושים נפלאים אשר מעטים זכו להבינם, אך כל אחד מהעומדים סביבו היה מרגיש כאילו אש חופפת אותו מגודל הקדושה, משום שדבריו היו יוצאים ממעמקים טהורים, עד שרבים אמרו שמרוב התעוררותם בשעת אמירת תורתו היו מתלהבים כל כך, עד שהיה אצלם כמעט ביטול הבחירה. ליבו היה ער ובוער כשלהבת העולה מאליה, הוא היה קם בכל לילה וזהיר בטבילת מקווה בחצות, וכל כך היה זהיר בעניין זה, עד שאפילו בחורף כשקפא הנהר, היה שובר את הקרח וטובל בו. לאחר מכן היה הולך לציון של רבינו ושופך את ליבו בבכיות ותחנונים ובאמירת תיקון חצות.

 

על הכל עולה מידת הענווה הגדולה שלו ונמיכות הרוח שהייתה לו.

 

קרה פעם שאחד מגדולי החסידים אשר התקרב לרבינו, בא אליו בליל שבת לסעודת שבת, ולפני שרבי אברהם עשה קידוש דפק הלה על השולחן, כדי להשקיט את האנשים שהיו שם. תיכף ראו על רבי אברהם שפניו חוורו כשלג, אבל רבי אברהם לא אמר לו שום דבר, אלא רק במוצאי שבת כשקרא לו לחדרו ונזף בו קשות על שחלק לו כבוד, ואף התבטא פעם ואמר: "לי, כשנותנים כבוד, זה דוקר אותי".

 

רבי אברהם השאיר אחריו כתבים רבים, בין ספריו "ביאור הליקוטים" שהוא ביאור עמוק על הספר ליקוטי מוהר"ן, וכן הספר "כוכבי אור". רבי אברהם כתב רבות אך הרבה מאוד מכתביו נשרפו בדליקה שפרצה באומן, וחלקם אף אבדו, ואלמלא רבי שמואל הורוביץ זצ"ל שטרח ויגע רבות במסירות נפש, לא היה נותר מהם כלום לפליטה.

 

לרבי אברהם היו תלמידים רבים בארץ ישראל, באומן ובפולין, אשר רובם נעקדו על קידוש השם בשואה האיומה הי"ד, ושרידים מעטים מתלמידיו שנשארו האירו את שמי חסידות ברסלב בדורנו, כמו הרב רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, אשר דלה והשקה מאוצרות רבו, ורוב השיחות אשר נשארו לנו וידועות לנו מרבינו הקדוש ותלמידיו מדור לדור על ידו ובזכותו, וכן הרב אליהו חיים רוזין זצ"ל שבנה את בית הכנסת הגדול במאה שערים ואף הוא היה מתלמידיו.

 

אכן לא לחינם ידוע בין אנשי שלומנו, שכל רוח העבודה השוררת עד היום בברסלב, והשארת השמן הטהור והזך של רבינו ז"ל המאיר לדורות, הוא הודות להשפעתו של רבי אברהם בן רבי נחמן זצ"ל וספריו הקדושים.

 

מקום קבורתו הקדוש שנכרה בבית החיים החדש של אומן, מקום גניזתם של כמה וכמה מגדולי אנשי שלומנו במשך הדורות, כמו רבי נפתלי תלמיד רבינו הקדוש ורבי נחמן מטולטשין ועוד, לא היה ידוע במשך עשרות שנים לאחר השואה האיומה, עקב חורבנו של בית החיים וטשטוש החלקות. היה זה רבי מאיר גבאי שליט"א העוסק רבות באיתור קברי צדיקים בעולם, שאיתר לפני מספר שנים את מקום קברו, כשהוא נעזר באחד השרידים מתושבי אומן שהצביע בבירור על המקום המדויק, והוא זה שהקים מצבה גדולה על מקום ציון קברו. מאז, פוקדים רבים מאנשי שלומנו את המקום בתפילה בעת נסיעתם לאומן.