בלי קסמים!
רציתי לשלוף כמו קוסמת מאומנת תרגילים שישנו את החיים של אנשים הרוצים להשתנות, לעשות אותם שמחים ומאושרים. אבל הבנתי שאין דבר כזה קסמים!
אודל תהלים
רציתי לשלוף כמו קוסמת מאומנת תרגילים שישנו את החיים של אנשים הרוצים להשתנות, לעשות אותם שמחים ומאושרים. אבל הבנתי שאין דבר כזה קסמים!
"אי אפשר להכניס אותנו למכונה, זה אירוע טראומתי. אנחנו צריכים לכבס את עצמנו", היא אמרה והשאירה אותי עם בועות סבון ומלא מחשבות על כביסה עדינה.
אל תהיו גדולים, בעצם כן אבל לא כמו 'ההבטחה הגדולה' של כל מיני מודעות וסדנאות שיהפכו אתכם למי שאתם לא! אודל תהלים על קטנים וגדולים באמת.
המחשבות והשאלות הובילו אותי לגלות את האי האבוד והמיוחד הזה. ושם, במקום הכי שקט בעולם, הצלחתי להנמיך את הרעש שבתוכי ולפגוש אותו.
אין כמו 100% טבעי, ישר מן הטבע. הניחוחות, הטעם, ההרגשה הקסומה... עד שבא הורס המסיבות, כלומר הטבע, ומקלקל את הכל.
מינוס חמישים מעלות זה לא צחוק! תשאלו את אלה שהיו במקפיא כזה ויצאו משם. אודל תהלים על ההרגשה הקפואה והחמימות הנפלאה שבאה בעקבות הקור.
לפעמים אנחנו נזכרים שגם אנחנו תינוקות קטנים, כל אחד עם השיגעון והצרות שלו, כאבי הבטן, השיניים שמתחלפות והטיטול שצריך להחליף מדי פעם. מעון היית לנו.
זה משחק מתעתע שנמשך (וקחו נשימה עמוקה) כל חיינו, ובכל פעם מחדש אני נופלת במלכודת הזאת, שוכחת שאני נסיכה שהתחפשה.
זהו עוד סיפור של דמות קטנה ושברירית העומדת לה חסרת נשימה בתוך שדה הקרב, מרוטשת ומרוסקת, אך מחייכת. למה? כי ההצגה חייבת להימשך!
אם אתם רוצים להפסיק לחיות בכאילו, להרגיש ולעשות באמת, אז אל תפסיקו לחלום. יום אחד זה יקרה והחלום יתגשם!
ככה זה, כל קוץ שדקר אותנו ואמרנו עליו תודה, כל כאב ודמעה, כל הצפרדעים שבלענו הם חלק מהגינה המלכותית. אודל תהלים מגדלת פרחים למלך.