השבת שמרה על החפצים
"האם אתה מבין, שברגע שאתה עוזב, יישאר מטענך על הרציף מבלי שמישהו יהיה אחראי עליו? עד מחר בערב לא יישאר זכר לחפציך. הערבים ישדדו את הכל!"
הרב אלעזר יהודה פינטר
"האם אתה מבין, שברגע שאתה עוזב, יישאר מטענך על הרציף מבלי שמישהו יהיה אחראי עליו? עד מחר בערב לא יישאר זכר לחפציך. הערבים ישדדו את הכל!"
ילד מיוחד - זה להבין יותר את משמעות החיים. כל ההסתכלות על החיים משתנה. רואים הכל בפרופורציה נכונה יותר. אין דבר כזה חוסר תקווה. יש רק תפילה שיהיה טוב יותר.
יש לי הורים יקרים, שנתנו לי הכל ומנעו ממני הכל, ששמרו עלי מכל משמר, שלא הרשו לי אף פעם לחוות את טעמה הנפלא של ההתמודדות, של הכישלון, ושל... של הניצחון...
אנו נקראים להביט בגעוגעים אחורה – אל הלפני, אל הטרם: טרם האבק שנערם, טרם התחפושות. לשוב מארמונת החול ומהיכלי הכזב. נקראים לשוב הביתה!
ואז, לפעמים הוא רוצה לצעוק בכל כוחו: "רימו אותי!", ולפעמים הוא לוחש בכאב: "רימיתי את עצמי... לאן אני הולך?..."
זוגות, שהתרגלו לתת ולהעניק, למדו לאהוב, הפכו לאחד ממש. לא בכדי אמרו חכמים: "אהבה, בגימטריא = "אחד". האהבה יוצרת קשר נשמתי עצום, מהות אחת ממש!
אתם מבינים עכשיו, מה למדתי מיוסף על עצמי. ניסיון אינו בדיקה חד פעמית הנמשכת זמן קצר בלבד. הבחינה נמשכת שנים לאחר הניסיון! זאת הבחינה של זהב טהור!
יש לנצל כל יום. לא לתת לו לחלוף לידינו מבלי שננצלו לתכלית שלנו. יום שלא נוצל, הרי הוא כיום שנעקר מלוח השנה, כאילו מעולם לא היה...
"כשאני נתקל במקרים של יאוש תהומי, קודר, של דכאון ותחושת אין מוצא, אני מפנה אותם אל אותה אישה נפלאה, שבחוסן אמונתה זרחה לה השמש שנית, כאשר עברה את פנואל – כאשר פנתה אל אלוקיה..."
התערב אחד מהנוכחים בשיחתו ואמר בתימהון: "היכן לוקחים לב דוגמת זה של אברהם אבינו?", גער בו רבי נתן: "גם לך יש לב, אלא שאינך מלבב אותו..."
"רק כאשר אתה מרגיש את עיניו של בעלה הבית נעוצות בך, אתה אכן מתאמץ לתת את המגיע ממך ועובד כהלכה. בינינו לבין עצמנו, הרי אנחנו לא עושים כמעט כלום, אז על מה התלונות?"
"גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע", גם אם יבואו עליך רגעים קשים ומפחידים ילדה קטנה שלי, ואני לא אהיה שם עוד לתת לך את ידי, אל תפחדי גילי שלי..."