שני אנשים זרים
"הוא יכול לשוחח בטלפון עם חבר או בן משפחה זמן ממושך, אבל כשאני מנסה לפתח שיחה, הוא מתנהג כאילו היינו שני אנשים זרים..."
הרב יעקב ברוך פרידמן
"הוא יכול לשוחח בטלפון עם חבר או בן משפחה זמן ממושך, אבל כשאני מנסה לפתח שיחה, הוא מתנהג כאילו היינו שני אנשים זרים..."
העולם אין לו שמץ מושג מהו אושר. הוא גם מודה בכך. המושג אושר בעולם מוזכר רק בעיקר בהקשר "חיפוש אחר האושר". יש לו מושג קלוש של עינוגים. אין לו צל של מושג על חווית האושר...
איך הופכים את ה"שנה הראשונה" לקשר משפחתי עמוק, ולא משאירים אותו בתוך הזוהר המתנדף של זיקוקי הדינור שמפריחים הקרובים?
כל אדם מטבע בריאתו חש צורך עמוק להיות מחובר לאן שהוא צריך להיות מחובר, לשורש שלו, יש בו רצון לאחות את נשמתו החצויה. כי עם החיבור מגיעה השמחה האמיתית!
יש להזכיר שוב את ההבדל בין מנהיגות, המאופיינת בשיקול דעת, ביכולת החלטה, לבין גסות רוח המאופיינת בביטויים גסים, בחוסר התחשבות. המרחק בין שני אלה הוא רב!
איך מחזקים דימוי עצמי? פשוט 'יטפח לעצמו על השכם ויחמיא' לעצמו...נראה מוזר, אולם גישה כזו עשויה – אם תעשה נכון ולא מתוך יוהרה! – לתרום רבות לחיזוק הדימוי העצמי.
שני הצדדים עדיין בוחנים בזהירות וברגישות האחד את צעדי השני ואת דבריו, ו"עושים עניין" מכל מילה שנאמרת. לעיתים תולים בה הרבה יותר מאשר "למה התכוון המשורר"...
נכון שחז"ל לימדו אותנו "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות", אולם יש פעמים שהדבר קשה ואז לא קורה כלום אם נענים לעזרה.
השוני בין בני הזוג הוא עצום. אצל זוגות רבים ההבדלים והפערים כה גדולים, עד שהמשקיף מן הצד יאמר ששני אנשים שונים הם לחלוטין.
החששות מפני "ניצול הפתיחות" אינם סיבה מספקת לבטלו, אלא אם יש חשש שבן הזוג ששמע את ה"וידוי" ינצל אותו בשעת מריבה, או שיזלזל בו כבר בשעת שמיעת הדברים.
מי שעד עתה היה רווק, ומטבע הדבר "ציפור דרור" שאינו מחויב לאיש, אמור לשנות עם נישואיו את כל האג'נדה...את כל הגישה לחיים.