בעל הנחמות
נחמה אמיתית אינה פיצוי ולא שילומים. היא פוקחת עיניים לראות עכשיו את האסון שקרה בעבר בפנים חדשות, אמיתיות, כי לא אסון היה זה, אלא ישועה והצלה.
הרב יוחנן דוד סלומון
נחמה אמיתית אינה פיצוי ולא שילומים. היא פוקחת עיניים לראות עכשיו את האסון שקרה בעבר בפנים חדשות, אמיתיות, כי לא אסון היה זה, אלא ישועה והצלה.
"אתה רואה את המשבצות האלה? בעוד עשר, או עשרים שנה, הן תהיינה מלאות קברים ומצבות. איפה נמצאים עכשיו כל האנשים שימלאו את הקברים?"
המורה כמעט פורץ בצחוק. "מה רצית", הוא אמר לי, "שאני אגלה לתלמידים כי רשמתי את ציוניהם על דף, ואני רוצה רק לראות אם הם כותבים בפתק ציונים אחרים?..."
הנמכת העוצמה של דיבורינו, גם בעוצמת הקול – "בנחת", וגם בחומרת ההתבטאות, היא משימה חשובה בכל פעם שאנו פותחים את פינו. בדיבור מאופק ומרוסן, נהיה קרובים יותר אל האמת...
להמתין רגע, ולפנות את הדרך כשאתה סבור שהיא שלך, דורש להתכופף מעט. מי שרואה התכופפות זו כמסכנות של מושפל ונכנע, של נרמס, הרי הוא סובל מהתקשות חמורה של חוליות השדרה שלו!
היא יכולה להנחות אותי במקרים של התלבטויות, לחלץ אותי מספקות ולהצביע על כיוון ברור של התקדמות. מה שכתוב במעטפה יכול לשמש כמגדלור לאוניה בים סוער וחשוך...
הקב"ה הוא היודע שבהתנגשות חזיתית עם יצר הרע, סיכויי העמידה של האדם הם אפסיים. על כן מדריכה היהדות את האדם מישראל: הימנע מהתנגשות חזיתית. עקוף! היסוג! ואפילו הימלט!
בעולם הטכנולוגי בו אנו חיים יש חשיבות מרובה למהירות תגובה. שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בתחום המוסרי ובתחום שבין אדם לחברו. כאן אפשר שזמן תגובה קצר מדי יהיה לרועץ לבעלי...
כל התחלה היתה נעימה ומעוררת. כל התחלה עוררה שביעות רצון ודחף של עניין אצל כולם. כולם נהנו וציפו לשבת הבאה. אבל אז היה מתערב השטן.
העננה הקודרת ששכנה על פניו של הזקן עדיין לא סרה. בשקט השמיע את השאלה הגורלית: "ועד מתי אפשר לעלות על המסוק? האם בגילי זה לא מאוחר מדי?"
הדרישה המוסרית של היהדות מן היהודי היא: קשוט עצמך! כלומר אמת את עצמך! בדוק אם מעשיך, ובעיקר אם כוונותיך ומחשבותיך, עומדים בביקורת האמת...
זהו הניסיון של העולם. העולם אינו מגיב מיידית על התנהגותנו המוסרית. הוא מטעה אותנו. הוא גורם לנו לתהות על הראשונות, או לשבח את הרע ואת עושהו. איך מחזיקים מעמד בעולם מטעה זה?