אבן הייסורים
אין בעולם אנשים שהולכים פה ללא סיבה, אם נתן להם הקב"ה חיים והוא מוליך אותם על אדמת העולם – בודאי שיש משמעות לחייהם וטעם לקיומם!
הרב ברוך לב
הרב ברוך לב
כרטיס הצלה
נרגש ונסער שלף מכיסו כרטיס טיסה של חברת פאן-אמריקן ונפנף בו בהתרגשות. הצצה קלה בכרטיס גילתה לי כי מיודעי זה, אף הוא מניצולי הטיסה ההיא...
האורח האחרון של מיכאל
למראה האורח אורו הפנים המיוסרות: "שלום עליכם", קרא מיכאל בקול חלוש מלא שמחה, "הרגש בנוח, אני בפנצ'ר היום, אך הכל יהיה בסדר".
ההקלה החבויה בהתלבטות
גם בשעת ההחלטה עצמה, בה מתיישב האדם ברשות שמים על כס המחליט, ושוקל במוחו ודן בינו לבין עצמו לכאן או לכאן – גם אז הקב"ה הוא זה המוביל את השיקולים לפרטי-פרטים ומנווטם לעבר ההחלטה...
מה היינו עושים בלי הפלאפון?
בזמנים סלולאריים כתיקונם, כבר הייתי עכשיו בעיצומה של שיחה איתו, מברר במה יוכל לסייע לידידי. עתה יתמשך זמן לביצוע השיחה, אם היא תתבצע בכלל ולא תישכח, שהרי את הפלפאון שכחתי בבית...
מסבארו ועד לתאומים
תוך כדי שהועברו כמה מן הפצועים קשה, הצליח מרטין לקלוט פתאום את חזות הפנים שאותה הוא מבקש. הוא התקרב לרגע קל והבחין ברורות כי השוכב כאן בראש חבוש ועיניים עצומות, הוא הוא זה שאותו...
זמן שווה כסף?! לא בכל מקרה!
הוא לא הבין את תמיהתי והשיב: "בסיומו של מרוץ העבודה המטורף הזה נראה כסף. כסף זהו דבר יקר, עבורו משלמים בני אדם כל מחיר, גם את חיי המשפחה".
לחלץ את 426
"נהגים, נהגים, זוהי קריאה דחופה", הפעם קולו של יורם מלווה בצעקות רקע: "חבר'ה שמעו, יש איתי זוג לחוץ מהדרום בנסיעה דחופה לבית החולים בבני ברק. מי מכיר את הדרך? איך אני מגיע לשם?
שבע מילים
עומד אני עתה לרשום בעט שבידי, על הדף שלפני, שבע מילים. לכאורה זוהי פעולה שגרתית לחלוטין, אך איני יודע אם אי-מי יוכל להבין מה טמון מאחורי שבעת המילים דלהלן...
המרשם לחולה ולרופא
"שלך הם החיים...בידך ההחלטה...האחריות עליך" - המילים האלה הרעישו באוזני כפעמוני-כנסיה שצרמו באוזני רבות טרם עליתי ארצה: 'שלך?' 'בידך?' 'עליך?'...האכן כך?
לתקן במילה אחת
הם אמרו לי שהוא חזר הביתה הרוס ומדוכדך, מושפל ומבוייש, הוא לא הבין על מה ולמה תיאמו לו פגישה עם אדם-קיר שאינו מגיב...
מכתב של אבא
הרגשתי שכבר איני אותו אבא לילדי הקטנים הזקוקים לי. פעם הייתי מתעניין בחמימות בכל פרט מחייהם, עוקב בערנות אחר הלימודים. מאז שהעסק עם הגדול התחיל – שאר ילדי פרחו מזכרוני...