איננו יודעים לאן פנינו מועדות, מה אנחנו עושים, ואיך בכלל יוצאים מהמבוך. אפילו נס פך השמן מוסתר. הארת המנורה לא הייתה טריק או קסם של השם. יש הסתרה אבל עם המון השגחה...
אני התפללתי, אני נתתי צדקה, אני עשיתי וקיימתי... אני, אני, אני. הכל היה אני ותלוי בי. כאילו הייתי מישהו,
כאילו היה לי כוח לעשות או לשנות משהו... תובנות על תסמונת ה"אני"...
אנחנו חושבים שאנו יודעים מה הכי טוב בשבילנו. יש לנו דעות על העולם, דעות פוליטיות, דתיות, על אנשים. בקיצור, על ה-כ-ל!, אבל האם חשבנו פעם מה אנחנו באמת יודעים???
לפתע הוא הסתכל עלי ואמר: "את מוכנה להפסיק כבר להתפלל? מספיק עם זה!". ניסיתי לעצור את הדמעות שניסו לפרוץ החוצה ואמרתי לעצמי: "אף פעם לא מספיק, ולעולם לא אפסיק!"
הבנתי שאני בצרה עמוקה ושאני צריכה תכנית קרב. המלחמה בהחלט התחילה. לעמוד מנגד ולא לעשות כלום היה דבר לא
מציאותי. הצומת קיימת. בכל דרך שאבחר לא אהיה אותה אישה שהייתי לפני כן...
ניתן להשתמש בחצי המקלדת בכדי לנווט בין כפתורי הרכיב