משמעות הזמן ביהדות
האדם צועד בתוך הזמן, וכל פעם מגיע לתחנה אחרת בעלת אופי מיוחד. ובכל תחנה כזו, יש בעולם התעוררות רוחנית מיוחדת לאותה תחנה, עם עבודה מיוחדת המוטלת על האדם דווקא באותו זמן.
מ. רות
מ. רות
תפוס אותו אם אתה יכול
תפוס את הרגע. אל תיתן לו לחמוק. ההווה כמו אלקטרון בלתי נראה. מסלולו הנתון למעקב, מובזק חלושות על מסך מושחר, נמלט, חומק ונעלם...
אנא צייר לי שופר
אחר כך הלך קו המתאר שלו והתבהר, וגיליתי לא רחוק ממני איזה יצור אפל וחסר זהות יושב שתול בתוכי, ומפלח אותי במבטים. זה היה מפחיד, ועם זאת די מוכר...
האישה עם השקל
"יש לך שקל?" היא לא מבקשת הרבה, רק שקל. בינינו, מה זה שקל אחד? שקל זה לא הרבה, אמנם, אבל אם אגורה לאגורה מצטרפת – שקל לשקל מצטרף, ושקל איננו אגורה אלא הרבה יותר מזה...
ממשיכים לבקש שנה טובה
מילכה בודאי שייכת לאנשים ההם. אנחנו לא. סליחה מילכה שנתנו לך לטעות בנו. אנחנו התמקדנו בכיעור במקום לייצר יופי. ודשדשנו בעוול מבלי להראות לעצמנו שאפשר לנהוג אחרת...
לאנשים שמבינים במתנות
בואי, כביכול, אומר לה הקב"ה, בואי אחרי פנימה ואראה לך חיים יפים מאלה. הביאני המלך חדריו, זוהי המתנה הגדולה של הקב"ה לאנשים שמבינים במתנות...
כביש מספר 4
משהו משך אותי למעלה בעוד בתוכי רציתי עוד להישאר בקומת כניסה, הדברים האלו כבר אינם מלהיבים. אבל משהו בי מבכה קצת על כך. למה לא נשארתי עוד קצת ילדה?
סוד הצעד הראשון
בקשת ה"הבא לי את דליה", פירושה: אנא, בורא עולם עשה שלא ארגיש בודדה בטיול הזה. ובכן, הוא ענה לי: בואי ואלמד אותך איך לא להיות בודדה, את יודעת מה, גילי תלמד אותך. וכך גיליתי...
קצת אם לא הכל
תהיי פראיירית, אמרתי למלכה, כן, דווקא בדור הזה זה לא ממש 'אין', אבל בחוץ עלולים למות אנשים בגלל הגישה העסקית והאטומה הזו.
הסיפור של עלובי החיים
סיפורים מן הסוג הזה מתאימים למבנה הפנימי שלנו. הם טובים לנו מאוד. הם מנחמים, הם משקיטים את המצפון בנוגע לכל מיני עלובי חיים מן הסביבה הקרובה...
האנשים שתופרים את הדגל
"עם ישראל חי" אנחנו מסכמים לעצמנו בהזדמנויות שונות בפאתוס וברוב גאווה, אבל לולי מילכה ואנשים פשוטים והרואיים מסוגה, זו הייתה לא יותר מאשר סיסמת שרידות עלובה...
קול קורא במדבר
מה יהיה? הייתי חושבת לעצמי אילו הושלכתי אל המדבר, האם הייתי מחזיקה שם מעמד, או היו עתידים החולות לכסות על סוד אפל?