במסיבות חנוכה כולנו רצינו להיות השמש. ומאז, כנראה שנשארנו עדיין ילדים, אנו מנסים להתחפש לשמש, לבלוט, להנהיג, להחזיק את האש בידיים, לסנוור, לכבות ולהדליק.
אפשר להילחם בחוקים של העולם, להתעקש על העט הראשון, או לחלום על אהבה ממבט ראשון. אבל לא. זה עולם של ההזדמנות השנייה, שהדברים בו מצליחים אחרי מסע, געגוע ומאמץ.
המפגש עם מי שלא השתנה ונותר בטבעיותו, מזכיר לנו כי אולי השתנינו מדי, אולי הרחקנו לכת במורכבות וחשבונות רבים, ושכחנו את הטבעיות הפשוטה המופיעה מלאת חן בשרלי וחבריו.
לרוב, השמחה שלנו תלויה בגורמים חיצוניים. גם מצב הרוח שלנו משועבד לשאלה כיצד אנו נראים בעיני אחרים, מה אומרים עלינו. אכן, שמחה שטומנת בחובהדבש אך גם הרבה מאוד עוקץ...
הוא ניסה בכל דרך לדעת מהיכן היא, אבל היא שתקה. הוא ניסה לרפד אותה בכבוד ועינוגים, והיא לא אמרה. הוא שם כתר לראשה! אבל היא לא גילתה. איך הצליחה אסתר המלכה לשמור את הסוד?