השמש, הנרות והסיפור האמיתי
במסיבות חנוכה כולנו רצינו להיות השמש. ומאז, כנראה שנשארנו עדיין ילדים, אנו מנסים להתחפש לשמש, לבלוט, להנהיג, להחזיק את האש בידיים, לסנוור, לכבות ולהדליק.
הרב ליאור אנגלמן
במסיבות חנוכה כולנו רצינו להיות השמש. ומאז, כנראה שנשארנו עדיין ילדים, אנו מנסים להתחפש לשמש, לבלוט, להנהיג, להחזיק את האש בידיים, לסנוור, לכבות ולהדליק.
דרך האשליה מבקש המלך הגאוותן להתחרות בריבונו של עולם, לעשות עצמו כמי שבידו המפתח לאושרן של הבריות. ואז זה קורה. כאן מתנפצת האשליה, כאן יורדת המסכה...
אפשר להילחם בחוקים של העולם, להתעקש על העט הראשון, או לחלום על אהבה ממבט ראשון. אבל לא. זה עולם של ההזדמנות השנייה, שהדברים בו מצליחים אחרי מסע, געגוע ומאמץ.
נבנה את החנוכייה הכי גדולה בעולם ונאכל את הסופגנייה הגדולה שאי פעם טוגנה בתבל. נוסיף קצת פירוטכניקה ומופע להטוטני אש – והפרסום מושלם. אבל נרות???
המפגש עם מי שלא השתנה ונותר בטבעיותו, מזכיר לנו כי אולי השתנינו מדי, אולי הרחקנו לכת במורכבות וחשבונות רבים, ושכחנו את הטבעיות הפשוטה המופיעה מלאת חן בשרלי וחבריו.
לרוב, השמחה שלנו תלויה בגורמים חיצוניים. גם מצב הרוח שלנו משועבד לשאלה כיצד אנו נראים בעיני אחרים, מה אומרים עלינו. אכן, שמחה שטומנת בחובהדבש אך גם הרבה מאוד עוקץ...
"ריבונו של עולם, הלוא אני המילה ניצבת לנגדך. הלוא תמחל ותסלח אם אשאל שאלה, כיצד נברא העולם? האם בלעדיי נעשה? "... והאלוקים התעטף בשתיקה.
הן אוטוטו כאן! הם יפציצו אותנו במלא סימני שאלה ואנחנו נתפלל שיהיו לנו מלא סימני קריאה. בקרוב, הקושיות! אל תפספסו!
הוא ניסה בכל דרך לדעת מהיכן היא, אבל היא שתקה. הוא ניסה לרפד אותה בכבוד ועינוגים, והיא לא אמרה. הוא שם כתר לראשה! אבל היא לא גילתה. איך הצליחה אסתר המלכה לשמור את הסוד?
אנו מבקשים לקחת בחשבון את כל אשר עשוי להתרחש, "לסגור את כל הפינות", ומרוב שיקול דעת ותבונה אנו גוזרים על עצמנו שנים ארוכות של התלבטויות מייסרות.
בעולם השרירים אין לזקנים הרבה מה להציע, גם מלכת היופי תהיה מן הסתם צעירה מאוד. אבל היה מי שגילה לנו סוד הזקנה. את האוצר שבשערות הלבנות.
כבר עשרות שנים אנחנו מבקשים לברוח מן המלחמה הארורה, מחריבים בתים, עוקרים ישובים, מטפחים את "ההנהגה הערבית המתונה", מושיטים יד לשלום - והכל לשווא!