”אני צריך”…
אומרים לנו תמיד שידיעת הבעיה חצי פתרון בואו נהייה מודעים להתמודדות הזאת הבלתי פוסקת שלנו עם כל ההצטרכויות המותרות שאנו דורשים ונשים גבול.
דבורה ישראלי
בחיים ומוות אין שותפים! מתחזקים בשמירת הלשון
: ''לשון הרע זה אש, אש שורפת בלי חשבונות. ובחיים ומוות אין שותפים התפקיד שלי זה להציל תעצמי''.
המזגן שלך מצפצף
המזגן שלך מצפצף!!! צריך רק עוד שקל כדי להפעיל אותו לזמן רב בשקט יש שתופסים את הצפצוף בזמן, מכניסים שקל ומרוויחים אבל אלו שלא, אלו שמפספסים את ההזדמנות והמזגן שלהם כבר לא מצפצף צריכים לשלם תעריף כפול כדי להפעילו.
תפתח לו את הדלת!
בני יקירי! מסך הברזל נפל, רכשתי כרטיס טיסה והגיע לירושלים. בעוד חודש בדיוק אנחת בשעה טובה על אדמת הארץ הקדושה מצפה לראותך ואת ילדיך המתוקים. באהבה לנצח, אבא.
”אלוהי נשמה שנתת בי טהורה היא”…
שמואל לא נרגע הוא בוכה לי על זה שהוריו כועסים עליו ועל זה שגורם להם צער הוא בוכה על שאף אחד לא מקבל אותו כמו שהוא, 'אז למה שבורא עולם יקבל אותי'??? ממשיך ומתייפח.ובאותו רגע אני נזכר בשיעור מצמרר ששמעתי- תקשיבו טוב:
”אריה שאג מי לא יירא”
עכשיו, כשאנו תלויים ועומדים והבורא מחכה שנחזור אליו מאהבה. בואו נניח את עצמינו בכף זכות. בואו נכתב בספרי ישועות, ונצעק פה אחד: ''גאולה''- לא יכולים יותר! רוצים מלכותך.
כרטיס בבקשה!
אנו נמצאים עכשיו בחודש הרחמים והסליחות, חודש בו הקב''ה נמצא הכי קרוב אלינו. הבה ונלחם ביצר הרע ולא נלך שבי אחר עצותיו ופיתויו, נדע את תכסיסיו וכך נדע ממה להזהר.
”כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות”
מכירים את הרגע הזה שבא לכם פשוט לקום וללכת, לברוח מכל השטויות וניתוח הסיטואציות השגויה הזו שיש לאנשים?!. מהי ההתנגדות הזו שקופצת בכל מקום, האם זה נכון ש'אני צודק וזהו, אין עוד דעות, שום דבר כבר לא נכון????
אמונה שלך בכל רגע
להאמין בכל רגע, במצב הנורא. להתחנן לבורא עולם לגאולה השלימה, אך גם עכשיו בחושך ובהסתרה לדעת שלעולם אנחנו בידיו באהבה!.
חצי הכוס מלאה
חצי הכוס המלאה יפה יותר מזו הריקה. חצי המלא שווה מהריק שבחצי השני. כוס אחת, שתי היבטים. תמונה אחת וההיבטים ככמות האנשים שמסתכלים בה. הכל משתנה לפי צורת ההסתכלות שבה האדם בוחר לראות את הכוס, את התמונה או את המצב הנתון.
המוקש בדרך
מכירים את שלב הייאוש? את הזמנים שנתקעתם באמצע המסלול ובא לכם פשוט לבעוט? לחזור אחורה? או פשוט לשבת שם שנים? מוכר לכם שלב הבריחה שבו מכסים את העניים ולא רוצים יותר? השלב שאנחנו מביטים במכשול בעניים דומעות, מפנים מבט לשמיים ולוחשים: 'למה'??.