להעיר את הבוקר
במו עיניי ראיתי איך אנשים מעירים את הבוקר, מביאים יום חדש לעולם בטרם האיר השחר. בברגן בלזן ראיתי איך בדבקות עצומה יכולים גם אנשים פשוטים לחתור מבעד לעלטה ולהביא אור לעולם.
הרבנית אסתר יונגרייז
במו עיניי ראיתי איך אנשים מעירים את הבוקר, מביאים יום חדש לעולם בטרם האיר השחר. בברגן בלזן ראיתי איך בדבקות עצומה יכולים גם אנשים פשוטים לחתור מבעד לעלטה ולהביא אור לעולם.
בפגישה הראשונה שלי עם דויד הצבתי בפניו את ההוראות ואת הכללים. אמרתי לו שאני מצפה ממנו לדבר אחד בלבד: שיהיה נבון כתרנגול!
העסקים הכי טובים הם עם אלוקים, 'טאטע-זיסע' - האבא המתוק, שכל רצונו הוא שנגשים את המטרה. הוא מתחנן בפנינו שנפתח פתח קטן, שנעשה צעד קטן בעסק, והוא כבר יעשה את השאר.
יום ירושלים - בלי אזהרה מוקדמת הוא נגלה לעינינו, הכותל. נשגב מכל מה שתיארתי אותו לעצמי בדמיוני. לא יכולנו להוציא הגה מהפה. זה הרגע שאלפיים שנה חיכינו לו.
האתגר שעמו כולנו צריכים להתמודד הוא הצורך לגלות מי אנו באמת, מהי תכלית חיינו ומהן מעלותינו. מסע גילוי עצמי זה אינו משימה פשוטה, אבל אז תהיה לנו תשובה לשאלת השאלות.
האם ייתכן שכל מה שקורה היום בעולם הוא רק "צירוף מקרים" בלבד? בדור שנבחן שוב ושוב, אי אפשר לפטור זאת בהינף יד ולחזור ל"עסקים כרגיל".
מדוע חבלי לידה הם תנאי לביאת המשיח? מדוע עלינו לעבור חבלים וייסורים אלו? מה הקשר לסעודה שלישית, ואיך זה קשור להתפוררות הכואבת לה אנו עדים היום?
"אני מבינה, נילי", אמרתי לה, "שכל זה נשמע לך מרוחק משהו. את בודאי חושבת לעצמך, 'אנשים רגילים אינם מסוגלים להעפיל ולהגיע לדרגה כזאת'".
ילדה הלוקה בתסמונת דאון רכנה לעברו ונשקה על ברכו. "עכשיו תרגיש טוב יותר", אמרה לו. שאר הילדים עזרו לו לקום והלכו כולם ביחד אל קו הסיום. האפשר שילדים אלו יודעים משהו ששכחנו?
בזמן כלשהו פוגע הסבל בכל אחד מאיתנו, וכאשר הוא ופוגע, אנו זועקים את השאלה "למה?" האם לכל "למה?" יש תשובה?