במו עיניי ראיתי איך אנשים מעירים את הבוקר, מביאים יום חדש לעולם בטרם האיר השחר. בברגן בלזן ראיתי איך בדבקות עצומה יכולים גם אנשים פשוטים לחתור מבעד לעלטה ולהביא אור לעולם.
העסקים הכי טובים הם עם אלוקים, 'טאטע-זיסע' - האבא המתוק, שכל רצונו הוא שנגשים את המטרה. הוא מתחנן בפנינו שנפתח פתח קטן, שנעשה צעד קטן בעסק, והוא כבר יעשה את השאר.
יום ירושלים - בלי אזהרה מוקדמת הוא נגלה לעינינו, הכותל. נשגב מכל מה שתיארתי אותו לעצמי בדמיוני. לא יכולנו להוציא הגה מהפה. זה הרגע שאלפיים שנה חיכינו לו.
האתגר שעמו כולנו צריכים להתמודד הוא הצורך לגלות מי אנו באמת, מהי תכלית חיינו ומהן מעלותינו. מסע גילוי עצמי זה אינו משימה פשוטה, אבל אז תהיה לנו תשובה לשאלת השאלות.
ילדה הלוקה בתסמונת דאון רכנה לעברו ונשקה על ברכו. "עכשיו תרגיש טוב יותר", אמרה לו. שאר הילדים עזרו לו לקום והלכו כולם ביחד אל קו הסיום. האפשר שילדים אלו יודעים משהו ששכחנו?