הולך ואור
חוזר אל הנרות ומביט בהם שוב. נפרד לאט, פוקח עיניים ואז סוגר, עוצם, אוצר את השלהבות הקטנות בזיכרון, ומתפלל שאזכה לראות אותן מנצנצות כל השנה.
הרב איל ורד
הרב איל ורד
סוד ההלקאה
מראה פלא היה לי המראה הזה. מעולם לא ראיתי אנשים מבוגרים מקבלים מכות. עמדתי בצד, מתבונן, חיוך של מבוכה תלוי על פניי. מה, גם אבא יקבל מלקות?!
האיש עם הקסדה השחורה
הוא רכן אליו, ניסה להזיז אותו, והעופר רק הביט בו בעיניו הפקוחות השחורות, שהיו כנראה גם מתות. היום אין מנהיגים כאלו, ובכלל, מי היום רודף אחרי גדיים?!
געגועים לאבא
הגעגוע הזה צף ועולה דווקא כשרחוקים, דווקא כשלא מצליחים בצורה ובאופן שרוצים. כדאי להטות אוזן אליו, כי דברים שרואים משם, לא תמיד רואים מכאן...
מקום שליבי הולך
למרות שהכללים הם דבר טוב, שנועד לסדר ולארגן את החיים, ושלא כל פעם נצטרך להמציא את הגלגל מחדש, יש גם אפשרות אחרת ומעניינת: לשבור לפעמים את הכללים!
אורות גבוהים
כבר צוחקים עלי שהסיפורים אולי הם אלה שמחפשים אותי, ואולי לא, אבל אני ודאי מחפש אותם, את המעשים הקטנים, המשפטים החבויים, ובעיקר את האנשים, היהלומים.
מהג”א ועד עתה
המילה הזו כמעט נעלמה בזמן האחרון, המשכתי לחשוב, תוך שאני מסמן לפלטי שיחליף לי את החולצה הזו למשהו יותר קרבי וטוב. כבר אין לנו הג"א, ואף אחד כבר לא שומר בשוק עם קרבּין...
הנר שלי
בשעה שהחוץ עלול להשתלט על הפנים, אז, צריך להניח את הנר על השולחן ולהתבונן בו, בנר שלי, להעמיק באור המיוחד שמאיר אצלי, בנקודה השייכת אל ליבי, ולשמוח בחלקי.
הגניבה הגדולה בהיסטוריה!
דרך של שלוש דקות לקחה פי שלוש זמן, כי יש בה משהו. משהו שהאדם המבוגר, הממהר, מתעקש לפספס, כי הוא כבר ברגע הבא.