"איש לא הצליח לחנך אותי", אמר פעם איש חינוך, "חוץ מילדיי". אכן, משימת החינוך האמיתית אינה יודעת פשרות. אם
ברצוננו לעשות אותה היטב, הדרך אינה קלה, אך בסוף קוצרים את הפירות.
הרבה כעסים שוככים, מריבות דועכות והבנות חדשות מבליחות, כשאנו מנסים לחשוב על השני ברגיעה ובשלווה. אם בכל זאת המעשים עדיין מפריעים לנו, הגיע הזמן לצעד השני: הידברות!
אצל רבים מאיתנו ההחלטות לא מגיעות לידי ביצוע. משום מה, איננו מצליחים להגשים אותן. מה קורה בדרך? מדוע קשה לנו להיות טובים יותר? מהם המוקשים בדרך לשינוי???
האם מישהו חשב על כך, שלא כדאי להשאיר את השירה המושמעת בראש כל חוצות ואת הגורילות, הליצנים, המלכות והנסיכות בחוץ – ולא לאפשר לכל אלה לחדור לתוכנו פנימה?
ניתן להשתמש בחצי המקלדת בכדי לנווט בין כפתורי הרכיב