מה שלא רואים משם, רואים דרך המשקפת
לאחר כמה ניסיונות, מיקדה את פוקוס המשקפת אל הכורסה. סובבה את הבורג המקשר בין המשקפת לחצובה והמתינה. הוא צריך להגיע בעוד עשר דקות.
י. בובליל
לאחר כמה ניסיונות, מיקדה את פוקוס המשקפת אל הכורסה. סובבה את הבורג המקשר בין המשקפת לחצובה והמתינה. הוא צריך להגיע בעוד עשר דקות.
ישנם זוגות שאצלם "להיות ביחד" מסתכם בנוכחות פיזית עם בן הזוג, וישנם אחרים שהשכילו להרחיב את השותפות גם לזמנים שבהם הם לא נמצאים יחד באותו מקום.
ככל שבני הזוג יתייחסו אל פעולות בן/בת זוגם ביתר תשומת-לב ובהערכה לפי אמות מידותיו ולא על פי אמות מידה של "נורמאלי" ו"מובן מאליו.
"ריבונו של עולם...מה קורה פה...מה היא עשתה... תעשה שיהיה רק טוב". "תקוה" קראתי שוב והפעם בקול רם יותר. לא שמעתי כל תשובה.
ניסיתי לגמד את עצמי ככל שניתן, אבל הוא ראה אותי. "סליחה, מה אתה עושה פה? מי אתה?" שאל תוך כדי שהוא מדליק את הסיגריה שבידו. הסתכלתי עליו...
"החיים הם בית הספר הגדול והטוב ביותר בעולם" – אימרה נכונה. "לומדים כל החיים ובסוף מתים טיפשים" –גם נכונה, אבל באופן חלקי, ב"ה. "אף אחד לא נולד מושלם" – נכון ואמיתי. עובדה!
זה מאוד מאכזב להתעורר בוקר סגרירי אחד ולגלות שבעצם בן הזוג איתו אנו חיים הוא, ככה, במילים עדינות הרבה פחות רגיש וקצת כעסן, אגואיסט, שתלטן... לאן נעלמו החיוכים?
למה, בעצם, אנשים משקיעים מאמצים וכוחות נפש כדי להתחנחן ו"להראות טוב" במערכות יחסים לא מחייבות וסתמיות, בעוד שבביתם הכללים שונים ופחות "חברתיים"?