אהבה תמורת אהבה

דניאל היה ילד מאוד עצוב. בזה אחר זה חגגו חבריו את ימי ההולדת שלהם בכיתה. הוא התמלא קנאה בכל חבר שהגיע לתחנת גיל שבע מלאה בשמחה, בלונים ועוגה מפוארת, עמוס וגדוש במתנות, והעיקר – כל תשומת הלב מופנית אליו ורק אליו. זה מה שאומרים, נסיך ליום אחד.

דניאל, הילד היתום, לא ידע מהו תאריך הלידה שלו בדיוק. בעצם, הוא לא ידע שום דבר על ההורים האמיתיים שלו ומאיזה רקע הוא בא. ושלא תטעו, יש לו הורים מאמצים מקסימים, אבל אתם יודעים, זה לא כמו לדעת מהם השורשים שלך, הזהות ויום ההולדת שלך באמת.

יש דברים שהם הרבה יותר טראגיים מאומה שלמה של דניאלים: אנשים בלי עבר, בלי שורשים ובלי זהות. כי אתם יודעים איך זה, ובכלל, צמח יכול לגדול בלי שורשים?!

אנחנו, העם היהודי, לא אומה של יתומים תודה לא-ל. יש לנו עבר עשיר ומפואר ושורשים עמוקים, יותר מכל אומה בעולם. ואנחנו יודעים מהו יום ההולדת הלאומי שלנו: ו’ בסיון, חג השבועות. והשנה, העם שלנו יהיה בן 3325 שנים!

מזל טוב!

ואיך אנחנו יודעים את זה? פשוט, כי כתוב בתורה: “… הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם לה’ אלוקיך” (דברים כז, ט). כן, אנחנו מכירים את אלה שלא מכירים בנו כעם ישראל, כעם היהודי היושב בארץ ישראל. אבל אנחנו לא צריכים את ההכרזות שלהם. אנחנו לא אומה רגילה מכיוון שאנחנו עם לה’ אלוקינו. וכמי שנבחרו להיות העם שלו, זכינו לתכונות הנפלאות של בורא עולם והן טבועות בנו עמוק.

שימו לב! עמים היו, קמו, באו ונעלמו מהמפה של העולם, אבל אנחנו, מאז ועד היום, עדיין כאן. הסוד שלנו לשרוד הוא התורה שקיבלנו במעמד הכי מרגש שהיה אי פעם בהיסטוריה של העולם הזה – מעמד הר סיני, ובאותו יום הפכנו לעם. זה קרה ביום ו’ בסיון בשנה הראשונה לגאולתנו.

היום השישי של סיון באותה שנה, היה היום המכריע והחשוב ביותר בכל היסטוריית הגלובוס עליו אנו חיים, והוא ממשיך להיות כזה עד לימינו אנו. למרות שחוקי הטבע לא הופרו מאז ששת ימי בראשית, ברגע שאור התורה נשלח לעולם הנמוך הזה, האנושות עלתה לרמת חיים שונה מזו שהייתה לפני כן. בעיקר, בתחום המוסר, וכל זה רק בגלל עם קטן – העם הנבחר – שאמר בשתי מילים את מה שהוביל אותם למעמד הנשגב ובזכותן זכו לקבל את התורה: “נעשה ונשמע”.

בורא עולם בחר בנו בגלל מוכנות ללא שום תנאי של אבותינו לזרוק את השכל הצידה, את האגו ואת כל הדרישות התובעניות שלנו, ובמקום זאת – להקדים את האמונה ולבטוח בחכמה האלוקית. זה משהו שלא הופר ולא יופר לעולם. זאת אהבה ללא תנאים, אהבה תמורת אהבה גרידא, זאת האהבה שהבעירה את אהבת הבורא לאומה שהוא בחר בה להיות העם שלו.

הפעולה הכי גדולה של אהבה היא, לרצות את האדם שאנו אוהבים בלי שום צפיות לקבל משהו בחזרה. זו הדרך שבה חז”ל והמנהיגים הרוחניים שלנו לאורך כל ההיסטוריה עבדו את השם. זו הדרגה הידועה של לעשות דברים לשם שמים בלבד, לעשות משהו לכבוד בורא עולם בלי שום אינטרס או תמורה.

עכשיו אנחנו יכולים להבין למה אנו קוראים את מגילת רות בחג השבועות.

לרות לא היה שום דבר להרוויח מחמותה נעמי. נעמי, מי שלא יודע, הייתה אישה ענייה, חסרת בית, שחזרה לארץ ישראל ב’ידיים ריקות’, אלמנה ואם שכולה. ורות דבקה בה ובאלוקיה של נעמי רק בגלל שאהבה אותה. זהו. לא משום סיבה אחרת. מידות נפש נאצלות כאלה הפכו אותה לאימו של מלך ישראל – דוד המלך ע”ה, ואם שושלת המשיח.

לאור הנאמר לעיל, האהבה שלנו ללא תמורה וללא תנאים לעשות ולשמוע את התורה, כמו גם להיענות לרצון הבורא – שניהם ממשיכים ושומרים את מעמדנו כעם הנבחר ומאפשרים לנו להתמודד עם כל האתגרים שנרשמו בדפי ההיסטוריה שלנו לנצח.

בורא עולם לא אוהב אותנו בגלל ההישגים האדירים שלנו בתחום הטכנולוגיה או הרפואה. הוא גם לא אוהב אותנו בגלל שיש לנו את הצבא הכי טוב בעולם. ולמרות שאנחנו רק 0.2% מכלל אוכלוסיית העולם, זכינו בפרסים רבים בתחומים שונים – נובל, אוסקר ופוליצר – אבל גם זו לא הסיבה שבגללה שבורא עולם אוהב אותנו.

נעשה ונשמע – צמד מילים שאמרו אבותינו במעמד שהרעיד את העולם – מעמד הר סיני, הן הסיבה היחידה לאהבת-עולם שלו אלינו, לאהבה ללא תנאים, כמו שאנחנו קיבלנו את התורה בלי תנאי, בלי לנסות להבין מה כתוב בה ומה הבורא רוצה מאיתנו. כלום. רק אמרנו “נעשה ונשמע” וזכינו באהבה הכי מדהימה שישנה. והוא ממשיך לאהוב אותנו כי אנחנו אוהבים אותו, עושים את רצונו ודבקים במתנה היקרה שהעניק לנו באותו יום שנולדנו – התורה הקדושה. וכל זמן שאור התורה מאיר על מחנה ישראל, נמשיך להאיר, לשאוף ולהיות באמת “אור לגויים”.

 
חג שבועות שמח!