איך בוחרים בין זוג לחיים?

שלום,

 

 

אני רוצה לשאול בנושא שידוכים. אני בת 19 והורי התחילו לאחרונה לשמוע הצעות שידוכים עבורי. בעזרת ה' כנראה אתחיל להיפגש בקרוב ואין לי מושג למה עלי לצפות.

 

איך אדע לזהות את הבחור המיועד לי? על מה עלי להסתכל ואת מה עלי לבדוק? חברות שלי טוענות שהתקשורת היא בסיס לכל, אבל דודתי מספרת שבפגישות שלה, דודי ישב ושתק כמו דג ובכל זאת הם נשואים היום באושר…

 

לאחותי יש חברה שהתארסה באושר עצום והיום היא גרושה…

 

כל אחד אומר משהו אחר. אז איך אפשר לזהות? האם יש בכלל כללים לפגישות ולבדיקת התאמה?

 

בברכה ותודה מראש,

ל.ע.

 

***

 

שלום,

 

שהיו הכל אומרים

 

אין ספק שבענייני שידוכים צריך לפני הכל הרבה הרבה סייעתא דשמיא.

 

לא תמיד מה שנראה מתאים בסקירה ראשונה אכן מתאים, ומי יכול לדעת נסתרות זולתו, אפילו בכמה פגישות. על כן בודאי העצה היעוצה, לפני וגם תוך כדי כל השתדלות ובדיקה – הרבה הרבה תפילה ותחנונים לפני ה'.

 

וכבר ראינו עד כמה הועיל עניין התפילה אודות השידוך ללאה אמנו, ככתוב (בראשית כט, יז): "ועיני לאה רכות", ופירש רש"י: "שהיתה סבורה לעלות בחלקו של עשו, ובכתה, שהיו הכל אומרים: הגדול לגדולה, הקטן לקטנה".

 

מסיפורה של לאה למדנו גם, ששיקולי המעורבים בדבר לא היו נכונים. אפשר אפילו לומר שהיו טכניים למדי ("הגדול לגדולה, הקטן לקטנה"). וגם אצלנו יתכן שבעניין שידוכים יתערבו שיקולים מוטעים שאינם בעלי חשיבות אמיתית, וחבל ששיקולים מסוג זה יכריעו את הכף.

 

"המשפחה מאוד מרוצה ממנו", "כולם אומרים שהוא בחור נפלא", "לכבוד יהיה לנו בחור כזה במשפחה", "גם הרבנים כבר ברכו שיהיה במזל"…אז מה צריך יותר מזה? אלא שהדברים הללו וכדוגמתם חשובים ובעלי ערך רק כאשר נבדקה ההתאמה האמיתית בין בני הזוג.

 

סוף סוף מי שצריך להחליט, מי שצריך לקחת אחריות על החיים המשותפים, מי שיצטרך לבלות שנים ארוכות עם בן הזוג המיועד, זו את ולא אף אחד מן הסובבים אותך. לכן יש חשיבות גדולה, לפני כל ההמלצות והיעוץ מבחוץ, הלחצים וההשפעות השונות, לבדוק באמת ובכנות מה את חשה לגבי המיועד.

 

אם יש "נשיאת חן", אם ליבך אומר שיש אפשרות לקשר, אזי צריך להמשיך הלאה ולבדוק גם את שאר הנתונים, אבל צריך לשם כך לגייס את מירב הכנות. לא לשכנע את עצמך שמכיון שכולם אומרים ש"זה זה", בוודאי גם את מרגישה כך או שבסופו של דבר תרגישי כך. הרבה מדי זוגות הרסו את חייהם או חיים יחד במרירות ובחוסר התאמה, משום שסמכו רק על חוות דעת מבחוץ ולא האזינו לקול ליבם.

 

כמובן שאין כוונתנו שצריך לסמוך רק על הלב. לפני הכל צריך לעשות את כל הבירורים הראשונים של התאמה (מה שבדרך כלל עושים כמובן ההורים), אבל כאשר מגיעים כבר לפגישה צריך וחובה להקשיב גם ללב, מלבד כל ההמלצות והדעות. (למותר לציין כי כאשר הלב אומר לבחור במי שרחוק מתורה ויראת ה', במקרה כזה – אין זה קול הלב כי אם קול היצר והדמיון המטעה).

 

בודאי – צריך להטות אוזן לשיקולי גדולים ממני וגם להתחשב בחוות דעתם של ההורים והקרובים, אבל כל זה אסור שישחד את תחושת הלב הפשוטה: שייך או לא שייך? רצוי או לא רצוי? חביב או לא חביב?

 

גם לאה אמנו התמודדה עם לחץ חברתי עצום שהושפע מהתאמה חיצונית בלבד, "הקטנה – לקטן, הגדולה – לגדול", ולא מול אדם אחד עמדה, "שהיו כולם אומרים"…

 

חשוב מאוד גם להדגיש שברכות מרבנים אינן בהכרח הוראה תורנית. כשרב מברך, משרה מקדושתו ומאחל לזוג הצלחה, אין פירוש הדבר בהכרח שאם הרב בירך הוא רואה ברוח הקודש את הנשמות ואת התאמתן. ברכה איננה הוראה וגם לא הכוונה. ברכה מקבלים רק אחרי שמחליטים להתחתן מתוך בדיקת ההתאמה ואז בודאי היא מוסיפה, אבל אם מתחתנים רק בגלל ברכה – פעמים רבות התוצאות עגומות ביותר!

 

אין גם כל ספק שהרבנים המברכים אינם מתכוונים לחרוץ גורל או לפסוק פסק בברכתם, אלא רק להוסיף ברכה וסייעתא דשמיא להחלטה שכבר נתקבלה.

 

אני מדגיש, חייבים להתייעץ וטוב להתייעץ – אבל ייעוץ איננו כפייה וההחלטה עם מי להינשא חייבת להיות אישית וחופשיה מלחצים. אסור לאף אחד, קרוב ככל שיהיה, להחליט בשבילך במי לבחור, וכבר פירשה התורה עניין זה וכתבה (בראשית כד, נח): "ויקראו לרבקה ויאמרו אליה: התלכי עם האיש הזה? ותאמר – אלך", ופירש רש"י: מכאן (לומדים) שאין משיאין את האישה אלא לדעתה"!

 

איסור אונאה

 

רצון וחפץ הלב להינשא לפלוני – זו ההתחלה. ואם יש נשיאת חן – כעת באמת צריך לעבוד עם השכל. לחקור ולדרוש ולברר בלי להתבייש את כל הפרטים והמידע לגבי המיועד והתאמתו. אסור למחשבות כמו "לא נעים", "ואולי זה לשון הרע" לעכב אותנו. אדרבא, מובא בהלכות שמירת הלשון – כאן מצווה לספר כל מידע. מי שמסתיר פרטים או משנה אותם עשוי לעבור על איסור של אונאה, שהרי אם חפץ שמוכרים אסור ליפות בפני הקונה ואסור להסתיר את מומיו, על אחת כמה וכמה שאסור לעשות זאת כשהדבר נוגע "לעסקה" קריטית כל כך שהשלכותיה נוגעות לכל תחומי החיים ולמשך שנים ארוכות ורבות.

 

מה לבדוק?

 

הכל, מצבו המשפחתי של המיועד, מי הם הוריו, מה היחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין ילדיהם (חשוב לזכור ש"מתחתנים", לפחות במידת מעורבות מסויימת, גם עם ההורים והמשפחה של המיועד ולא רק איתו), מצב בריאותי, כלכלי, נפשי. את הדברים הללו כדאי לברר ביסודיות מאנשים שמכירים אותו וגם אצלו בעצמו.

 

שיהיה "בן אדם"

 

לפני שנבדוק איזה יהודי הוא, חשוב לבדוק איזה אדם הוא, כלומר מהם טבעו, מידותיו והתנהגותו. האם יש לו דרך ארץ או לא? האם הוא סבלן או חסר סבלנות, יודע להקשיב או עסוק רק בעצמו? באיזה שעה הוא קם בבוקר ומהו סדר יומו? איזה חברים יש לו ומה הם אוהבים לעשות יחד? האם הוא מגלה נכונות לקחת אחריות על צורכי המשפחה בהווה ובעתיד? איזה אבא לילדים הוא יכול להיות?

 

אינני מתכוון שצריך להינשא רק לאדם מושלם ללא חסרונות. שגיאה גדולה היא לצפות לזה, ואדם כזה גם לא קיים. אם מגלים חסרון בזולת זה לא אומר שהוא לא מתאים, אבל צריך לקבל גם מושג על החסרונות, כדי לדעת אם הסיכום הכללי "משתלם".

 

אדרבא, אדם שאינו מודה בחסרונותיו ומנסה להעמיד פני מושלם צריך להדליק אצלנו אור אדום מאוד, והוא סימן מובהק של חוסר בשלות ובגרות. עדיף לאין ערוך אדם בוגר שמודה בחסרונותיו ומוכן לעבוד ולשפר את עצמו ממי שמציג דמות נוצצת ומקסימה ללא רבב.

 

אהבת התורה

 

אחרי שבדקנו את מידותיו, דהיינו את האדם שבו, הגיעה העת לבדוק את מידת היהודי שבו.

 

לדעתי, המבחן של מאן דהוא עד כמה הוא "יהודי טוב", כלומר עד כמה הוא מתפקד כראוי ביהדותו, איננה בדיקת "גליון הציונים" שלו, כלומר הישיגיו בתורה ובמצוות. אם הוא "בחור מבריק" "פאר הישיבה" "מוח חריף" וכדומה, אין מה להתפעל מזה. לא כמות ידיעותיו בתורה קובעת את מעלתו של הבחור, אלא מידת אהבתו לתורה וכנות מאמציו ללמדה ולקיימה. ועד כמה פלוני אוהב את התורה ואוהב את נותנה, ועד כמה הוא חפץ בכנות לקיימה – את זה ניתן לגלות אפילו בין השיטין של פגישות ספורות.

 

יודגש, שאינני בא להפחית מערך הגדלות בתורה, ההתמדה או הידיעות, כל שאני אומר הוא בעצם דברי חז"ל: "כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו (דהיינו שגם בפנימיות, וברגשותיו הוא מקושר לתורה ולנותנה) הרי הוא כקל שבציבור". היהדות איננה מחשיבה ידיעות, אפילו ידיעות תורניות, כשהן ריקות או חסרות מיראת שמיים. אבל אם יש יראת שמיים תהיה גם תורה.

 

איך הוא מברך ברכות הנהנין? עד כמה ביראת כבוד הוא מתייחס לספר קודש? מבחנים מסוג זה עשויים לגלות את מידת יראת השמיים של האדם.

 

התאמה אישית

 

ואפילו הוא אדם הגון וגם יהודי טוב, הלא סוף סוף הוא צריך להתאים לך. ויתכן בהחלט שלמרות מעלותיו הרבות, פלוני איננו בן זוגך.

 

וכאן, בהתאמה האישית, צריך גם כן לבדוק ולחקור עד כמה תואמות ודומות השקפות העולם של בני הזוג, סגנון חייהם, שאיפותיהם לעתיד, אפילו מקום המגורים שבו הם רוצים לחיות (יש כאלה שבשום מחיר לא יוותרו על ירושלים, יש שאינם יכולים לגור בעיר גדולה וחייבים אזור יותר שקט, יש מפאת מקור פרנסתם או מקום לימודיהם, שייכים דווקא לעיר פלונית או אלמונית, וכל הדברים הללו צריכים להילקח בחשבון).

 

לפעול מתוך בחירה

 

מכל האמור, ברור שחשוב להתייעץ, בפרט עם מי שמכיר אותך ואת חייך, וטוב לשתף את היועץ בכל המחשבות והספקות, הרגשות והתחושות שעולים לגבי פלוני.

 

יתכן שיש דברים שלא הבחנו בהם (לטובה או לרעה) ומי שמכיר אותנו (הורים או רב קרוב) יאיר את עינינו, יתכן שיש דברים שאנו מייחסים להם חשיבות, ובאמת הם חסרי משמעות ולהיפך. לשם כך טוב ונחוץ לשמוע חוות דעת מבחוץ, ואם היועץ מכיר את שני הצדדים, מה טוב.

 

ושוב נאמר, יועץ אינו יכול להחליט במקומנו או לפסוק לנו לשלילה או לחיוב מיהו בן זוגנו, אלא אם כן הדבר נוגע להלכה והיועץ רק מיידע אותנו בגדרי ההלכה. את ההחלטה אנחנו צריכים לקבל. אחרי כל העצות והברכות, המדובר סוף סוף בחיינו שלנו!

 

(מתוך: הספר התבהרות – מאת הרב ארז משה דורון, ובאתר "לב הדברים").