אין לך כסף? תן צדקה!

כאשר אדם נותן צדקה, ובנתינת
צדקה זו הוא למעשה עושה חסד
עם הבריות – השם יתברך מתנהג
עמו בחסד ומפרנס אותו בלי שום
השתדלות. אין לך כסף? תן צדקה!
 
 
בגן האושר, חלק 25
 
אחת הטעויות הנפוצות בקרב בני האדם היא שהם אומרים: 'כשיהיה לי הרבה כסף, או לפחות את מה שאני צריך (על פי ראות עיניהם כמובן), אז אתן צדקה. חומש? איך בכלל מבקשים ממני דבר כזה? המשכורת בקושי מכסה חצי חודש…'
 
כנגד מחשבה מוטעית זו דרש רב עוירא (בגמרא): "אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין – יעשה מהן צדקה" (גטין ז), וכל שכן, כשהן מרובין. צא ולמד: אם אדם מרוויח, למשל, 5000 שקלים בחודש, וסכום זה לא מספיק לו בשום אופן לצרכיו וצרכי ביתו, עצתו – שייתן חומש – 1000 שקלים לצדקה.
 
כיצד?!? הרי אם 5000 שקלים לא מספיקים לו, איך יחיה עם 4000 שקלים בלבד? אבל התשובה היא כן! זה השכל של התורה, זה השכל של האמונה.
 
ולמה?
 
כי אם אדם משתכר בפחות מן הדרוש לו, משמע הדבר שבורא עולם נותן לו פרנסה בצמצום – על פי דין. לכן, אם הוא רוצה שהקב"ה יתנהג עמו במידת הרחמים וייתן לו יותר ממה שקבעו לו על פי דין – עליו לתת צדקה. שהרי כך הקב"ה מנהיג את עולמו: ככל שאדם נותן יותר לצדקה, כך נותנים לו יותר פרנסה משמים, כי "כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים" (שבת, קנ"א).
 
ועמדו זרים ורעו…
 
אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ד):
 
התועלת של הצדקה גדולה היא מאוד מאוד, כי הצדקה מועילה תמיד. כי צרכי הגוף הם רבים מאוד, ואפילו ההכרחיות הם רבים וגדולים מאוד: אכילה ושתייה, מלבושים ודירות, עד שיכולין לבלות כל ימיו ושנותיו רק על ההכרחיות לבד. ונמצא שההתעסקות בפרנסה היא עיקר מה שמטריד את האדם בעולם הזה.
 
והנה, אם היה שופע עלינו חסדו יתברך, לא היינו צריכים שום השתדלות של פרנסה, כי בודאי יכול הבורא לפרנס את כל העולם בלי שום השתדלות של בני אדם. הלא איך ברא השם יתברך את כל העולם כולו אחר העדר הגמור, שלא היה שום אדם, שיהיה לו על ידי התעוררות מלמטה. ואף על פי כן, ברא עולמות כאלו, והכל בחסדו, כמו שכתוב: "עולם חסד יבנה".
 
ומאחר שהוא יתברך היה יכול לברוא עולמות כאלו בלי התעוררות מלמטה כלל, רק על ידי חסדו, בודאי הוא יכול לפרנס ולהחיות ולקיים העולמות רק על ידי חסדו. ולא היינו צריכים לעשות כלל שום עסק ומלאכה, ואפילו ההכרחיות היו נעשין על ידי אחרים, כמו שכתוב: "ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני ניכר איכריכם וכורמיכם, ואתם כהני ה' תקראו" (ישעיה ס"א).
 
ועל ידי שמשברים את האכזריות ונותנים צדקה, זוכים שיהיה נשפע חסדו יתברך, ואין צריכים לשום השתדלות, ואף המלאכות ההכרחיות נעשות על ידי אחרים. וממילא כל אלו הטרדות, שיש מצרכי הגוף הרבים, מתבטלים, והכל על ידי הצדקה (עכ"ל).
 
מסקנה: כאשר אדם נותן צדקה, ובנתינת צדקה זו הוא למעשה עושה חסד עם הבריות – השם יתברך מתנהג עמו בחסד ומפרנס אותו בלי שום השתדלות.
 
ואם יאמר אדם: המשכורת לא מספיקה לי! איך אתן לאחרים?!… במקרה כזה יאמרו לו משמים: אם אתה דואג לעצמך, בבקשה, המשך לעשות זאת. למה שבורא עולם ידאג לך? אבל, אם אתה אומר שלמרות הלחץ הכספי אתה גם דואג לאחרים, לפנים משורת הדין, אז אנחנו נדאג לך גם כשלא מגיע לך…
 
וכן כותב רבי נחמן: "בעוון ביטול תרומות ומעשרות, השכר אבד ובני אדם רצים אחר פרנסתם ואינם מגיעים" (ספר המידות, ממון נ'). ו"מי שאינו מהנה את אחרים מממונו, על ידי זה גזלנים באים עליו", ו"מי שקופץ ידו מצדקה, גזלנים באים עליו" (שם, סימן גניבה וגזילה).
 
לכן חשוב לדעת, כסף שמפרישים ממנו חומש לצדקה יש בו ברכה, זה משהו סגולי, ערכי, אין בזה שכל. שני אנשים משתכרים באותו סכום, מי שייתן חומש לצדקה יראה ברכה והצלחה הרבה יותר מחברו שלא הפריש ממשכורתו לצדקה.