בהתחלה דמעות, אח”כ כל הקופה

בהתחלה אנחנו בוכים, לא
מבינים. אחר כך, החיוך לא יורד
מהפנים, השמחה מתפשטת
בכל חלקי הגוף והרווח כולנו שלנו.
זכינו בכל הקופה.
 
 
שמעתי סיפור נפלא.
 
לאדם אחד, שבבעלותו הייתה חנות במרכז ירושלים נרשמה הצלחה מסחררת. אין מה לומר, השכירות במקום מרכזי שכזה מרקיעה לשחקים, אבל המיקום המרכזי והעסקים הרבים שמסביב שמשכו אליהם אנשים וקליינטים רבים – כל אלה היו שיקולים ששווים כל שקל במחיר הגבוה בעליל של השכירות.
 
ויום אחד, אלוקים החליט לעשות טובה לאדם הזה. הוא שלח מישהו שפתח בצד השני של הרחוב, ממש מול החנות של מיודענו הסוחר, חנות מתחרה, כאילו הציבו מראה והחנות 'העתיקה' את עצמה לצד השני. ולמרות, כמו שאומרים לנו חז"ל, שאף אחד לא יכול לגעת במוכן לחברו, קרי בפרנסתו, הסוחר שלנו החל להרגיש איך המכירות צונחות בקצב מסחרר. והשכירות, כמובן, לא השתנתה כלל. בסופו של דבר, ההוצאות עלו על ההכנסות ובקצב הזה הוא עלול לאבד את הכל.
 
אותו סוחר הזה פנה לרב בניהו שמואלי שליט"א וסיפר לו את השתלשלות העניינים, כולל הפרטים הקטנים על המתחרה ממול. הסוחר ישב מול הרב כשהוא מלא בזעם וכעס שאין כמותם.
 
"מה קרה לך?" שאל אותו הרב בפליאה, "השם עשה לך את זה, והכל לטובה, זה לא המתחרה מהצד השני של הכביש, זה השם!"
 
"מה?!?" התפלא הסוחר כשהוא מביע את מחאתו בפני הרב, "השם?! זה לא השם, זה האיש ההוא אשם!". בכל מקרה, לסוחר הייתה קצת אמונה ברבו – הרב שמואל בניהו, ואחרי שנרגע מעט, אבל רק מעט, הוא פנה לרב ושאל "נו, אז מה עושים עכשיו?"
 
"קודם כל, הכל לטובה, וזה חשוב שתדע. דבר שני, סגור את החנות הזו ופתח חנות במקום אחר שהשכירות בו זולה יותר. אולי לא תרוויח כמו פעם, אבל לפחות תהיה לך פרנסה. קבל את הדין באהבה" השיב הרב.
 
הסוחר יצא מחדרו של הרב בזעם, אבל באמת שלא הייתה לו ברירה והוא פתח חנות באזור זול יותר, לא רחוק ממאה שערים. מעל החנות הייתה דירה אחת של קשישה שגרה מזה שנים לבד. הסוחר הבין שהיא לבד ומתוך רחמנותו השתדל לעזור לה בכל מה שאפשר. עם הזמן, היה כמו בן בשבילה ועזר לה בהכל, כמובן בלי לקבל שום תמורה, רק מתוך טוב ליבו ורחמנותו על אותה קשישה בודדה.
 
יום אחד ביקשה הקשישה מהסוחר שיעלה אליה לביתה, היא רוצה לדבר איתו על משהו חשוב. הסוחר היה עייף מאוד, אחרי יום עבודה מפרך מול קונים רבים, לכן סירב. אחרי שכנועים לא מעטים הוא הסכים לעלות. הקשישה החלה לספר לו את קורות חייה, על בנה יחידה שאיבדה לא מזמן. אבל הסוחר, חסר הסבלנות והעייף, הביט ללא הרף בשעון שעל ידו.
 
"תפסיק להסתכל בשעון, עוד קצת סבלנות. נתת לי הרבה מאוד מחייך, אז מה אני מבקשת, רק עוד שעה, זה הכל…"
 
ואז הקשישה הגיעה לנקודה. דוד שלה נפטר לא מזמן והוריש לה סכום כסף לא מבוטל. מכיוון שאין לה יורשים, ומכיוון שראתה כיצד הוא עזר לה מכל הלב, החליטה להוריש לו סכום גדול מהכסף. בכסף הנותר ביקשה שיקנה חדר בישיבה בו ילמדו לעילוי נשמתה, כשהיא תחזיר את נשמתה לבוראה.
 
הסוחר ההמום חזר לרבו, רבי בניהו שמואלי.
 
"לא אמרת לי בפגישה הקודמת שאתה עומד לאבד את הכל?" שאל הרב.
 
הסוחר סיפר לרב את כל הסיפור. הוא גם הבין שהעצה של הרב, שהייתה כנה, חכמה ואמיתית, חסכה ממנו הרבה אכילת לב וצער.
 
"אתה רואה", אמר הרב, "הכל לטובה! כשהמבחן מתחיל, אנחנו לא מבינים מה קורה לנו ולמה. זו הסיבה שאנחנו צריכים להשליך את השכל הצידה ולדבוק באמונה שהכל, אבל הכל לטובה! להודות לבורא עולם, לומר לו במילים מפורשות 'תודה רבה לך בורא עולם שנתת לי פרנסה טובה כל השנים, ותודה רבה לך שרצית שאעבור למקום אחר'… אתה צריך להיות שמח, זה הכל. אחרי הכל, אדם צריך לבטל רצונו מפני רצונו של הבורא בשמחה וברצון. והכי חשוב, שיהיה לך בהצלחה!"
 
בהתחלה אנחנו בוכים, לא מבינים. אחר כך, החיוך לא יורד מהפנים, השמחה מתפשטת בכל חלקי הגוף והרווח כולנו שלנו.