הסוד של הסנדלר

מה כבר יכול משפט אחד לקפל בתוכו? את זה גיליתי בנסיעה האחרונה שלי לאומן. מתנה מתוקה שקיבלתי מבורא עולם ומרבי  נחמן מברסלב, באחד מסיפורי המעשיות שלו – מעשה מחכם ותם.
 
רבי נחמן מברסלב השאיר לנו הרבה שיחות וספרים מלאים בעצות, דיבורים מיוחדים שאם אדם 'הולך' איתם הוא מתעורר מהשינה הרוחנית שלו. וכשהוא מתעורר, הוא מתחיל לשאול את עצמו שאלות: 'מי אני באמת?' ו'מה אני עושה כאן בעולם?' התבוננות עמוקה בדבריו של רבי נחמן, תגלה לכל אחד ואחת מאיתנו מה הוא רוצה שנעשה. והעיקר, להפוך את הדיבורים האלה לחלק מהחיים שלנו. ורבי נחמן מברסלב אפילו מבטיח ש"מי שיעסוק בספריו, רק בלי קנטור וניצחון, ויסתכל בהם באמת – אז בוודאי יהיו נבקעין אצלו כל גידי קשיות לבבו!"
 
באותו סיפור מעשה – חכם ותם, מצאתי משפט אחד קצר שמקפל בתוכו את כל העניינים הרוחניים של האדם, משפט שהוא למעשה הנקודה הפנימית ביותר של התם. ועל נקודה זו יש להרבות בדיבורים בלי סוף, כמו שאומרים – כל המרבה הרי זה משובח! למה? כי אדם שחי אותה, בעצם חי את החיים שלו באמת. ומי שלא, נמצא בחוץ לגמרי. ולא רק שלא התחיל לעסוק בעניין האמיתי שלו, אלא שהוא בכלל לא בגדר 'חי'.
 
מאמרים נוספים בנושא:
יהודים פשוטים, יוסף הסנדלר
את הסוד הזה מותר לגלות
הסוד הכי שמח
 
אם מסתכלים עליו עם משקפיים של העולם הזה, אז התם של רבי נחמן היה אדם שלא הולך כלום בחיים. פשוט כישלון מהלך על שתיים. הוא היה סנדלר, וגם עבודה פשוטה זו הוא עשה בצורה גרועה מאוד. כשהיה מסיים להכין נעל היא הייתה יוצאת משולשת ועקומה. והוא, התם הפשוט הזה, מה היה עושה? לוקח את הנעל העקומה הזו, מרים אותה למעלה ו…. מתפאר בה!!! "והיה אומר, אשתי, כמה יפה ונפלא המנעל הזה! כמה מתוק המנעל הזה!…" הוא שמח באמת במה שהוא זכה לעשות!
 
אנשים מסתובבים בעולם הזה עם גידול רוחני ממאיר בתוך המוח והלב – אותה הרגשה זוועתית של 'אני לא טוב', 'אני לא בסדר', 'אני לא מספיק טוב'. כל אחד מודד את עצמו לפי ההישגים ואמות המידה של הזולת, דבר שמרחיק אותו מלהעריך את עצמו ואת המאמצים והעבודה האישית שלו. התם, בסיפור המעשה של רבי נחמן, היה אדם בריא בנפשו. הוא היה נקי לכל הדעות מהמחלה הזו. איך הוא עשה את זה? מה הסוד של הסנדלר הפשוט הזה? גם אנחנו רוצים לדעת, גם אנחנו רוצים לחיות חיים בריאים, מלאים ומאושרים!… אז שימו לב!
 
אשתו של התם התפלאה כל פעם התפלאה מחדש משמחתו של בעלה והייתה שואלת אותו: "אם כן, מפני מה שאר הסנדלרים נוטלים שלושה זהובים (סוגים של מטבע) ואתה לוקח רק זהוב וחצי?" והוא השיב לה: "מה לי בזה? זה מעשה שלו וזה מעשה שלי! ועוד: למה לנו לדבר מאחרים? הלא נתחיל לחשב כמה וכמה אני מרוויח במנעל זה מיד ליד…" וכך מנה את מה המרכיבים של הנעל ועלותה עד שהגיע לסכום הכסף שנשאר לו ביד, נקי. ומה אכפת לי רווח כזה מיד ליד?! והיה מלא שמחה וחדווה תמיד…
 
מאמרים נוספים בנושא:
זה סוד שחייבים לגלות
לאהוב גם את הרחוקים
מי גילה לנפוליון את הסוד?
 
ממבט ראשון, נראה שהתשובה שלו מחולקת לשני חלקים: א. זה מעשה שלו וזה מעשה שלי. ב. למה לנו לדבר מאחרים. אבל אני אומר שהתשובה מתחילה הרבה לפני כן, במילים: מה לי בזה? המילים מתורגמות משפת האידיש. במקור רבי נחמן אומר: "וואס האט צו מיר?" שבתרגום חופשי הפירוש הוא – 'מה זה נוגע אלי? מה זה קשור אלי? זה הסוד הגדול של הסנדלר. הוא לא היה צריך להתאמץ לא להסתכל על אחרים, זה פשוט לא עניין אותו. ככה הוא חי! כך האמין – שזה לא קשור אלי. כי מה העניין בכלל לחשוב או להסתכל, כל שכן לדבר, על אחרים? מה זה נוגע אלי?!?
 
רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, נהג לספר לנו סיפור נפלא שהמחיש את הנקודה הזו.
 
פעם רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ציווה על אחד מתלמידיו לנסוע לעיירה מסוימת ולחפש שם יהודי מסוים. התלמיד לא שאל שאלות, כי ידע שאם רבו שולח אותו אז בוודאי מדובר באחד מגדולי הדור שהבעל שם טוב מקושר אליהם. הוא הגיע לעיר והחל לשאול היכן מתגורר רב/אדמו"ר חשוב זה, אבל אנשי העיר הביטו בו בפליאה ואמרו לו שאין אדמו"ר או רב כזה בעיר, שום אדם בעל תואר כזה שעונה לשם הזה. התלמיד הבין שכנראה מדובר בצדיק נסתר ולכן שאל אם יש אדם אחר בשם זה. אנשי העיר תמהו מה לאיש מכובד כמו אותו חסיד ולאיש התימהוני הזה שהוא שואל עליו. הוא הסביר להם שיש לו ענייני ממון איתו, והם הפנו אותו למקום שהוא גר.
 
כשהגיע לביתו, הוא הבין היטב למה שאלו האנשים מה הקשר שלו אליו. היה מדובר ביהודי פשוט וגס, עם הארץ שבקושי ידע לכתוב ולקרוא. אבל התלמיד האמין ברבו וידע שלא לחינם הוא שלח אותו לכאן, לכן ביקש ממארחו להיות אצלו עד אחרי שבת בתקווה שיוכל לעקוב אחר הנהגותיו ולגלות את הנסתר שבו, ללמוד ולקבל ממנו יסודות לעבודה הרוחנית שלו. היהודי פתח את ביתו הפשוט לרווחה בפני אורחו החשוב, ואירח אותו בחביבות ובנדיבות באמצעים שעמדו לרשותו.
 
למרבה הפתעתו של התלמיד, הוא ראה ש'הצדיק הנסתר' שלו רוב היום עובד קשה, ובזמן שהוא כבר נמצא בבית הוא רק אוכל ושותה, ישן ונוחר בקולי קולות. בקושי פותח איזה ספר ובקושי יודע לברך. התלמיד ניסה לארוב לו בלילה, לגלות הנהגה קדושה בשעות הלילה, אבל כלום. מארחו ישן כמו תינוק כל הלילה, קם בבוקר, בקושי התפלל והתחיל את היום השגרתי שלו. אז אולי בשבת הוא יגלה משהו? האכזבה לא איחרה לבוא – מה שראו עיניו בימות החול חזר על עצמו בשבת: אוכל, ישן ונוחר, מנותק מלימוד או עבודת השם. התלמיד החל לשאול את עצמו מה רבו הגדול רצה ממנו? מה עליו ללמוד מהיהודי הפשוט הזה? כי כמו שזה נראה, אין לו מה לחפש שם בכלל.
 
ביום ראשון בבוקר נפרד התלמיד ממארחו. הוא הודה לו על האירוח ועל נדיבותו, אך לפני שהלך לדרכו פנה למארח ושאל: "תראה, אני חייב לשאול אותך שאלה. שמתי לב שהשכן שלך מחלל שבת, למה אתה לא מעיר לו על זה? אולי תנסה לפחות להשפיע עליו?"
 
"אני גר מול השכן שלי קרוב לארבעים שנה ולא ידעתי בכלל שהוא מחלל שבת, ואתה פה שבת אחת וכבר יודע ומכיר כל אחד – מה הוא עושה ואיך הוא עושה?! אם אדם מסתכל על עצמו איך יש לו זמן להסתכל על אחרים?!?" השיב היהודי הפשוט לתלמיד שנותר פעור פה.
 
אתם מבינים, עד שאדם לא מגיע לנקודה בה הוא מסתכל על עצמו ורוצה להספיק את התכלית והשליחות שלו – הוא לא התחיל לחיות! כל אחד צריך לחפש מה בורא עולם רוצה ממנו, מהי השליחות שלו ולבדוק עם עצמו האם הוא מקיים את התיקון שלו! וכשהוא עושה את זה, רק אז הוא יכול באמת להתחיל להשתחרר מהמנהג הנלוז והמגונה הזה של להסתכל ולדבר על אחרים, שהוא אם כל חטאת וסיבת כל הצרות והצער של האדם בחיים האלה. אם הוא שקוע בעשייה שלו, אין לו זמן לדבר ולרכל על אחרים, אין לו זמן להשוואות ותחרות, כל שכן ליפול לעצבות או דיכאון בגלל זה. כי מה זה נוגע אלי?!? מה זה קשור אלי בכלל?!
 
אחד עשיר, השני עני, השלישי מצליח והרביעי כישלון מוחלט – למה אני צריך לדבר עליהם? למה אני צריך לתהות על קנקנם ולבדוק למה ואיך? לא בשביל זה באתי לעולם, לא כדי לדעת מה קורה עם השכנים מלמעלה, ממול ואלה שבצד השני של הרחוב. אדם שחי כך, ולצערנו יש הרבה כאלה, פשוט מתהלך כמו שיכור בעולם הזה, מנותק מהתכלית שלו. וגם אם הוא יודע את זה בשכל הוא רחוק מלדעת זה בלב, בלחיות את זה, לכן הוא מסוגל לשמוע כל הזמן דיבורים על אנשים אחרים. אם אדם היה מפנים את העובדה שהמלאכה מרובה והזמן מאוד קצר – לא היה לו זמן לדבר על אף אחד. וגם אם זה לא היה עוון של לשון הרע וכדומה, מה זה משנה לי מה הוא עושה? מה זה קשור אלי בכלל?
 
אדם שמחובר לנקודה הכל כך חשובה הזו זוכה לפנימיות של שמירת  העיניים, הוא עסוק בשלו גם כשהוא בבית או בעבודה, ברחוב או בכל מקום.
 
מה שקראתם במאמר הזה הוא לא על מנת שתאמרו 'הבנתי' וזהו. אלה דברים שצריך לחיות אותם, ללכת איתם, ללוות אותנו 24/7 ולא שנייה אחת פחות. ומי שיבין את הנקודה החשובה הזו, מי שילך איתה, הוא האדם שיחיה את החיים שלו ויזכה לסוד השמחה האמיתית! לגלות באמת את הסוד של הסנדלר.