חוט של חסד

 

 

 

אחת מהנשים הגדולות ביותר שהיו בכל הדורות היא אסתר המלכה. רבינו הקדוש מבאר (ליקוטי מוהר"ן י’), שמרדכי ואסתר בדורם היו כמו משה בדורו, וכשם שמשה היה הצדיק שבדורו ובו היה תלוי כל ביטול החרון אף הבא בגלל פגם עבודה זרה, דהיינו גאווה וכפירות, כך מרדכי ואסתר בדורם היו ביחד "הצדיק שבדור" שבו תלוי ביטול העבודה הזרה והכפירות, והם שביטלו כל החרון אף והגזרה הנוראית שהיתה תלויה על ראשם של ישראל באותו הדור.

 

ומבאר שם עוד, שאף שבאמת תיקון העבודה הזרה הוא גם כן על ידי מרדכי, אך בעיקר הוא תלוי באסתר, כי אסתר היא יותר גבוהה ממרדכי ועל ידה בעיקר התבטלו הכפירות ונתרבתה האמונה וזכו ישראל לקבל את התורה מחדש מאהבה, ולכן נקראה המגילה על שמה דווקא – "מגילת אסתר", ולא "מגילת מרדכי" או "מגילת מרדכי ואסתר", כי עיקר הנס והישועה היה על ידה.

 

כל אשה ובעלה יש להם את הבחינה הזו שהם הצדיק של ביתם, ועליהם מוטל לבטל כל הכפירות ולהרבות את האמונה בביתם, ובעיקר תלוי הדבר באשה, וזה דבר שרואים בחוש שכאשר האשה היא חזקה באמונה ופונה אל התפילה אזי זה מאיר בכל ביתה ובני הבית גדלים כשהאמונה מושרשת וזורמת בדמם, ובודאי כולם מקיימים את התורה מאהבה.

 

והנה אסתר המלכה בכל ענייניה, מהנהגותיה הכשרות והצנועות עוד בהיותה בבית מרדכי, ועד להנהגותיה המופלאות בעת שהיתה כלואה ב’כלוב הזהב’, בארמון המלך אחשוורוש, ניתן ללמוד ממנה תילי תילים של הלכות – מה היא אמונה, תפילה, מסירות נפש, ביטחון, צניעות, חכמת חיים ועוד.

 

 

אסתר המלכה היתה דבוקה באמונה בשלמות, היא לא ראתה את אחשוורוש כלל, רק השם יתברך היה לנגד עיניה, וכשכתוב (אסתר ח): וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ… אין פירושו שהתחננה למלך אחשוורוש חס ושלום, אלא מדובר על תפילתה ותחנוניה לפני ‘המלך’ האמיתי – הקדוש ברוך הוא.

 

וכן מובא בזוהר הקדוש (בהר קט): "ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך" – בכל מקום שכתוב "המלך" סתם זהו הקדוש ברוך הוא, "ותעמוד" – אין עמידה אלא תפילה, "נכח בית המלך" נכח בית המקדש.

 

ואף כשעמדה ממש לפני אחשוורוש היא לא ראתה אותו כלל ולא פנתה אליו בדבריה, כי ידעה שכל הגזרה היא מלמעלה והוא בסך הכל ‘בובה’ על חוטים, שפירושו ששום דבר לא תלוי בו והוא לא קובע כלום ולכן אין טעם לפנות אליו.

 

ואדרבה, אם תפנה אליו ותסמוך עליו עלולה המפלה לבוא דווקא על ידי כך, שהרי זהו כלל באמונה, שכאשר אדם סומך על איזה דבר מלבד השם יתברך אזי דווקא על ידי אותו הדבר תבוא מפלתו (חובות הלבבות), לכן רק השם יתברך היה לנגד עיניה ורק אליו היא פנתה.

 

מכאן ילמד כל אחד, שכאשר יש לו איזה עסק עם בשר ודם לא יסמוך עליו כלל רק על השם, כי אם יסמוך עליו אזי דווקא ממנו תבוא מפלתו, ואפילו כשיש איזו בעיה עם בן הזוג, אם תנסה האשה לפנות אל הבעל ולשנות את דעתו או התיחסותו, והיא תסמוך על כך שתדע איך לשכנע אותו או לרצות אותו לשמוע בקולה, אזי נכונה לה מפלה והמצב עלול להחמיר עוד יותר.

 

וכן להיפך אם הבעל ירצה לשנות איזה דבר אצל אשתו, אסור שיסמוך על השתדלותו באיזו דרך שהיא, רק צריכים הן הבעל והן האשה ללמוד לחיות את האמונה ובכל פעם שיש ביניהם איזו בעיה או חילוקי דיעות – ידעו שאין זה מקרה כלל אלא השגחה משמים ויעשו התבודדות ותשובה ויפנו אל השם יתברך ויבקשו ממנו שיתן ביניהם שלום והסכמה וכבוד ואהבה.

 

 

בעת שאסתר המלכה צמה שלושה ימים ושלושה לילות – בסך הכל שבעים ושתיים שעות כמניין "חסד" – לפני בואה אל המלך אחשוורוש לבקש על נפשה ונפש עמה, היא לא עצמה עין ורק עסקה בהתבודדות, בתפילה, בבכי ובתחנונים נוכח פני השם.

 

ומה אמרה לפניו? ביום הראשון אמרה "אלי", ביום השני אמרה "אלי", ביום השלישי צעקה בקול גדול: "אלי אלי למה עזבתני…" ועוד אמרה לפניו: "צמאה נפשי לאלוהים". אמר לה: ממה את צמאה? אמרה לו: איני צמאה לא לאכול ולא לשתות, אלא לראות את פניך…(ילקוט שמעוני).

 

וכאן אנו רואים גודל בטחונה של אסתר בהשם יתברך, שהרי אחרי צום של שלושה ימים ושלושה לילות אין אדם שלא משתנים פניו לרעה, ואיך תבוא אל המלך בפנים מעונות ושחורות מצום ובכי ותצפה למצוא חן וחסד לפניו?

 

מכאן רואים שאסתר לא בטחה ביופיה כלל בשביל למצוא חן בעיני אחשוורוש אלא סמכה על כח התפילה ובטחה בבורא עולם בלבד (אבן עזרא). ומזה אנו למדים שמה שאמר שלמה המלך ע"ה "שקר החן והבל היופי אשה יראת השם היא תתהלל", זוהי מציאות שאסתר המלכה חיה אותה, שידעה בבירור שהיופי האמיתי הוא יראת השם ולא בזבזה זמן על היופי החיצוני.

 

וזה פירוש "ותלבש אסתר מלכות", שהתחזקה והלבישה עצמה והתעטפה עוד יותר בכח האמונה, להאמין בפשיטות שאין עוד מלבדו ואין סיבה לפחד מאחשוורוש מאחר והשם קובע הכל, וצריכה היא רק להחזיק ביראת שמים ואז היא בודאי תמצא חן בעיני אחשוורוש מחמת ש"אשה יראת השם היא תתהלל".

 

וכל אשה צריכה ללמוד מאסתר המלכה שעיקר היופי והחן הוא יראת השמים, כי אם אשה מקווה למצוא חן בעיני בעלה על ידי המראה החיצוני שלה, וזו האהבה שהיא רוצה שבעלה יאהב אותה – אהבה לשקר החן ולהבל היופי – ולכן היא מבלה שעות מול המראה, אזי לעולם היא לא תצליח להיות יפה בעיני בעלה ויהיו לה מתחרות בלי סוף ליופי הזה.

 

לעומת זאת, אם היא תדע שיראת השם שלה הוא היופי האמיתי, ורק על ידי היופי הזה היא רוצה למצוא חן בעיני בעלה, אזי לא תהיה לה מתחרה ולא תהיה יפה ממנה בעיני בעלה.

 

 

ומובא בזוהר הקדוש (פרשת חוקת), שביום השלישי לצום, בעת שנחלש לגמרי כח הגוף והיתה אסתר עומדת אך ורק בכח הרוח, אזי כתוב "ותלבש אסתר מלכות". ומה היא אותה "מלכות" שלבשה? האם הכוונה שלבשה בגדי כבוד וארגמן? לא ולא – "ותלבש אסתר מלכות" – פירושו שהתלבשה ברוח הקודש…

 

ראו לאיזו מדרגה ומעלה הגיעה אסתר המלכה, וכל זאת בתנאים הקשים ביותר, שהרי היתה כבר בבית אחשוורוש כמה שנים לפני כן, מוקפת בגויים ובצלמים וטומאות, ובודאי עברה יום יום נסיונות קשים להחזיק ביהדותה ומה עוד שהיתה צריכה להסתיר את עובדת היותה יהודיה, קשה להבין איך היא החזיקה מעמד בכלל וכל שכן להגיע למעלה זו של רוח הקודש.

 

אבל לאסתר המלכה היתה סיעתא-דשמיא מיוחדת – והכל בכח האמונה! משום שגדלה בבית מרדכי ולמדה היטב את הלימוד של האמונה שבכוחו יכול האדם לעבור הכל בלי ליפול כהוא זה ממדרגתו, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי".

 

ובכח האמונה הפשוטה הזאת, שידעה שהכל בהשגחה פרטית והכל לטובה, היה חן מיוחד נסוך עליה ומצאה חן בעיני כולם כמובא במדרש (אסתר רבה ו):

 

"ובהגיע תור אסתר וגו’ ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה" – ר’ יודא אומר כאיקונין הזה שאלף בני אדם מביטים בה והיא עריבה על כולם, ר’ נחמיה אומר העמידו מדיות מכאן ופרסיות מכאן והיתה אסתר יפה מכולן, ורבנין אמרין ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה בעיני העליונים ובעיני התחתונים כד"א (משלי ג’) "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם".

 

אדם שהולך עם אמונה פשוטה ותפילה יכול לחיות בשלום עם כולם, הוא מסתדר עם כולם ומוצא חן בעיני כולם, כי בודאי מחמת אמונתו הוא לעולם לא מקפיד על אף אחד וגם כשעושים דברים נגדו ומקניטים אותו הוא מוחל וסולח, והוא נותן לכולם ומשפיע – כללו של דבר, בזכות אמונתו הוא זוכה למידות טובות וממילא חי בשלום עם כולם.

 

כי כל אדם שאינו חי בשלום עם איזה מישהו בעולם, ולא משנה מהי הסיבה, זהו רק מחמת שאין לו מידות טובות, כי על ידי מידות טובות ואמונה אפשר לחיות בשלום אפילו כשחיים עם השטן בכבודו ובעצמו.

 

והראיה לכך היא מאסתר המלכה בעצמה, וכי היא לא חיה עם השטן בעצמו? הרי אחשוורוש ידוע הדבר שהיה אשמאי זקן, נואף ומרושע, והיא השכילה לחיות עמו בשלום ואף להטות את ליבו להיטיב לעמה ולנקום בהמן הרשע ולעשות שפטים באויבים של ישראל בכל עיר ועיר. וכל זה מחמת אמונתה הגדולה ומידותיה הטובות, שראתה רק את השם יתברך ואת השגחתו לנגד עיניה.

 

ובפנימיות הדברים צריכים לדעת, שאדם בעל אמונה העוסק הרבה בתפילה, כל העולמות כולם מקבלים את השפע שלהם ממנו ולכן כולם ששים לעשות רצונו בכל דבר, וכמאמר החכם באדם (משלי טז): "ברצות השם דרכי איש גם אויביו ישלים עמו".

 

וכן אומר רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן (תנינא א):

 

וְזֶה בְּחִינַת נְשִׂיאוּת חֵן, בִּבְחִינַת: "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל ראֶיהָ" (אֶסְתֵּר ב’)-שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ (מְגִלָּה י"ג) כִּי זֶה הַבַּעַל תְּפִלָּה הוּא בִּבְחִינַת דְבַר ה’, שֶׁהוּא הַשּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁכָּל הַכּחוֹת וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְכָל הַשָּׂרִים הָעֶלְיוֹנִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ כְּאֻמָּתוֹ, הַיְנוּ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶם, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא עוֹסֵק עִמּוֹ לְבַד, כִּי כֻּלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ:

 

פירושו, שמי שעוסק בתפילה, מחמת שעל ידו נמשך כל השפע לעולמות כולם, לכן כולם מרגישים קשר מיוחד עמו, כי אף על פי שאין הם יודעים בדיוק למה הם מרגישים כך, על כל פנים מאחר ומקבלים ממנו את השפע שלהם אזי הם מרגישים תלויים בו.

 

וכל שכן כשמתפללים במסירות נפש על ישראל כמו שעשתה אסתר המלכה, כמובא בספר המידות (אהבה): מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל בִּמְסִירַת-נֶפֶשׁ, הַכּל אוֹהֲבִין אוֹתוֹ. פירושו, שאפילו הגויים אוהבים אותו, מחמת שבאמת אף על פי שאינם יודעים זאת, זוהי טובתם שיהיה טוב לישראל, וזה המתפלל על ישראל מיטיב עם כולם, גם עם הגויים, ולכן הם מרגישים בליבם אהבה אליו.

 

ובזה אנו מעוררים את הנשים היקרות להתפלל במסירות נפש על עם ישראל כמו אסתר המלכה, ולהקדיש לכך לפחות עשר דקות ביום, ומי שתעשה כן היא בודאי תהיה אהובה למעלה ולמטה.

 

גם תתפלל על בעלה וילדיה ועל ידי זה תתגבר אצלם האהבה אליה בלי שיעור, שהרי אין טובה גדולה יותר שאפשר לעשות לאיזה אדם מאשר להתפלל עליו, וכאשר מתפללים על איזה אדם, גם אם אינו יודע שמתפללים עליו, ליבו מרגיש מי הוא זה שאוהב אותו כל כך ומשקיע עליו תפילות ותחנונים והוא נקשר אליו בעבותות אהבה מבלי שידע מדוע, וכל שכן כאשר יודע מי הוא המתפלל עליו שזה ‘מחמם’ לו את הלב ומעודד אותו וגורם לו לאהוב ביותר את זה שמתפלל עליו.

 

השם יתברך יזכנו להרבות ולהתפלל על עם ישראל ונהיה כאסתר המלכה – בעלי אמונה ובטחון ומסירות נפש ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.