כל אחד והשיגעון שלו
זה עניין אישי כזה, כל אחד נופל לאן שנופל, כואב את כאבו, הולך לאיבוד, ואפילו חושב שהוא הינדיק. ככה זה, כל אחד והשיגעון שלו.
"פעם אחת, בן מלך נפל לשיגעון שהוא עוף הנקרא "הינדיק", דהיינו תרנגול-הודו, וצריך לישב עירום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול".
זה סיפור על בן מלך שחשב שהוא תרנגול הודו, סיפר אז רבי נחמן מברסלב, שיושב עירום תחת השולחן ומחקה את עצמו לתרנגול. כל אחד מאיתנו בטח שבדור הזה נופל לשיגעון. כל אחד מאיתנו הוא בן מלך ולבורא עולם יש צער גדול מזה שהתרחקנו. כל אחד התרחק – אחד לבדידות, אחד לכאב, אחד לכעס. הנפש הבריאה שמחה, מבינה שהכל לטובה, אוהבת. אבל לצערנו, בדור הזה כל אחד נופל למה שנופל. כל אחד והנפש שלו – היכן שנפלה, היכן שכואבת, היכן שהלכה לאיבוד. כל אחד והשיגעון שלו.
מאמרים נוספים בנושא:
"עד שבא חכם אחד ואמר: "אני מקבל על עצמי לרפאו" והפשיט גם כן את עצמו עירום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות".
כשהנפש שלנו נפלה למקום שנפלה, קשה לנו לצאת משם. בין אם זה כי אנו לא רואים את הפגעים של עצמנו, ובין אם זה בגלל שזה באמת קשה. לכל אחד יש משאלת לב שמישהו ירד אליו למקום הנמוך שלו, ופשוט, יהיה שם איתו. שירגיש את הכאב. שירגיש בלי לשפוט, בלי להסתכל ממבט מלמעלה, בלי לדבר. רק להיות למטה. בלי לתת עצות ופתרונות. רק להיות. אני פה איתך. הכי נמוך שיש.
והחכם לא רק מרגיש ויורד למקום של בן המלך, אלא גם מתנהג כמו בן המלך. הוא לא בא עם בגדים, אלא גם הוא פושט את בגדיו וגרר פרורים ועצמות. אם אדם רגיל לדבר בטון גבוה ובעוצמה, אם נבוא אליו בטון נמוך וחלש זה לא יעזור. ולהיפך, אם אדם מדבר בקול חלש והוא כזה מכונס בעצמו, אם נבוא אליו בצורה תוקפנית הוא ייבהל.
"ושאלו בן המלך: "מי אתה ומה אתה עושה פה?" והשיב לו: "ומה אתה עושה פה?" אמר לו: "אני הינדיק", אמר לו: "אני גם כן הינדיק". וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה".
רבי נחמן אומר שהחכם שבא להציל את הבן מלך, בנוסף לזה שהוא מתנהג כמו הינדיק ומזדהה איתו – הוא גם נשאר איתו. אם אני במקום כזה נמוך, אז מי שרוצה להציל אותי ולעזור לי ירגיש אותי, יהיה איתי, יתנהג כמוני ויחכה. לא יהיה לשנייה וימשיך הלאה בלי סבלנות. הוא יישאר ויהיה. בלי לחץ, בלי להסתכל על השעון, אלא פשוט יהיה. בלי זמן.
"אז רמז החכם והשליכו להם כותונת, ואמר החכם ההינדיק לבן המלך: "אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כותונת? יכולים להיות לבוש ואף על פי כן יהא הינדיק", ולבשו שניהם הכותונת".
אולי גם זה יעניין אתכם:
רבי נחמן מדבר הרבה על פשיטות ותמימות, וכשריבנו קורא למישהו חכם אז הוא ממש מתכוון לזה. חכם, הוא זה שיכול לעזור לאדם עם קושי, יכול לעזור לו לקום, להתרומם, להבין שהעולם הזה הוא טוב, שזה בסך הכל קושי נפשי והוא ירפא. הכל יהיה בסדר. הכל יעבור. והדבר הבא שהחכם-ההינדיק עשה, אחרי שהוא חיכה ורכש אתת האמון של בן המלך, היה להתחיל להוציא אותו מהמקום אליו נפל. אז מה, עד לפה הגעת? בוא נתקדם. קצת, לא הרבה. בוא ונלבש כותונת. רק כותונת, לא משנים סדרי עולם. נפלת וזה בסדר, אבל בוא נתקדם קצת. רק קצת.
"ואחר זמן מה, רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן כנ"ל: "אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק?", עד שלבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים. ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן, ואמר לו: "אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר לא נקראים הינדיק? אפשר לאכול ולהמשיך להיות הינדיק", ואכלו. ואחרי כן אמר לו: "אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן". וכן התנהג עימו עד שריפא אותו לגמרי. והנמשל מובן למבינים" (כוכבי אור, סיפורים נפלאים עמוד רכז).
החכם ההינדיק לא ויתר על בן המלך. הוא המשיך, אבל בשלבים ולאט לאט. בהתחלה כותונת, אחר כך מכנסיים, אחר כך שאר הבגדים. אבל הוא לא עשה את זה בכוח, אלא ברמה של בן המלך. ברמת השיגעון של בן המלך. עכשיו, בוא נתקדם. לא נקפוץ ישר ונאכל כמו בני אדם, אלא בשלבים. והוא לא חוזר אחורה, אלא ממשיך עוד עד שבן המלך נרפא לגמרי. בוודאי שבן המלך אחרי שנרפא יכול היה להבין לאיזה מקום הוא נפל. אבל רק בדיעבד, כי אין החבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אנו צריכים מישהו שיעזור לנו. ולחילופין, אנחנו יכולים להיות גם החכמים שעוזרים לאדם אחר לצאת מהמקום שלו. אבל רק אם נדע איך לרדת עד אליו, כפי שרבי נחמן סיפר. איך להגיע אליו להזדהות איתו, אבל מצד שני לראות את הדרך חזרה ולהוציא אותו משם.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור