כשאמונה צריכה דחיפה

הכרת הטוב ואמונה הופכות כל סיטואציה לנסבלת.

באמת.

הרבה פעמים הן יכולות אפילו להפוך את הסיטואציה, אפילו הקשה, למהנה. אבל לפעמים, יש דברים מהעבר שאם לא נטפל בהם גם עשרות תודה והכרת הטוב לא ימחקו. וזה החלק הקל של העניין. הקשה? שהם ימשיכו להציק לנו בהווה עם השלכות לא קלות על העתיד.

למשל, אדם שחווה התעללות בילדות שלו, ימצא נחמה בזרועות האמונה שקוראת רק כאשר האדם אומר תודה. האמונה עוזרת לאדם להבין שבורא עולם שם אותו במצבים הבלתי אפשריים שהוא חווה בחיים, שבהמשך מתגלים כחלק חשוב מאוד של תיקון נשמתו, וכמובן, כחלק ממנו הוא יצליח לממש את הפוטנציאל שלו, יוציא מעצמו דברים שרק בנקודות אלה שלהחיים יכלו לצאת החוצה, להכיר כוחות חדשים בתוכו וכן הלאה. כי רק הקב"ה יודע למה מצבים מעין אלה היו הכרחיים עבורו. זו הסיבה שהאמונה היא הדבר היחיד שיש לנו כדי להישאר שפויים, ולא להפוך לאנשים מרירים ומדוכאים.

וכאן טמון הטריק. רק בגלל שהאדם יכול להסתכל לאחור על הילדות הכואבת שלו, על ההתעללות – אלימות פיזית, מילולית ועוד, ובאמת להאמין שהכל היה לטובתו הנצחית, זה לא אומר שההשפעות של ההתעללות נעלמו לפתע פתאום. ממש לא. האדם הזה עדיין צריך ללמוד שוב ושוב דברים רבים שקרו כתוצאה מהטראומה, במיוחד אם מדובר במשהו ממושך ולא חד פעמי. לעבד ולטפל בהם.

למשל, אם ילד חווה אלימות פיזית מהוריו או מאחד מהם, ועכשיו הוא אבא בעצמו לילד, איך הוא יכול לדעת אם הנטייה להכות את ילדו שלו לא מבעבעת בתוכו? שהוא בעצמו אבא מכה? ומתי יגלה, אחרי שיכה את הילד בפעם הראשונה? ואז מה? האם ילך לטיפול או שינסה בכל כוחו לא להגיע ל'פעם הבאה'? ואם זה יקרה שוב, מה אז?!

המעגל הנורא הזה חוזר על עצמו שוב ושוב כל זמן שלא טיפלו בו מהשורש.

מאמרים נוספים בנושא:

הילד הזה הוא אני

וידוי של הורה

לרפא את ההורה
ילדים זה שמחה, לא רכוש פרטי
ערמונים מטוגנים

איך אתה בתור הורה?

זה מתחיל בדוגמא אישית

ילדים במשקפי האמונה

משולש האהבה

אמא, קצת קשה לי
תשומת לב ההורים והיפארקטיביות

למצוא את הזוגיות מחדש

לחיות עם חור בלב

דוגמה נוספת.

נערה שחוותה התעללות מינית במשך כמה שנים, וכבוגרת היא למדה את המושגים "אמונה", "הכרת הטוב" ו"תפילה אישית" – בעזרתם, ועם הקשר שנוצר עם בורא עולם בגלל מושגים אלה, היא הייתה מסוגלת להתבונן לאחור על חייה ולהתמודד עם מה שחוותה. דבר זה לכשעצמו הוא הישג אדיר, וללא ספק, היא צריכה להיות גאה בעצמה.

בכל אופן, אחרי שיחה איתה התברר שלבחורה אין כוונות להתחתן או להקים משפחה, וזה כתוצאה מהטראומה. אני לא אומרת שזה מה שצריך להיות, אבל זה אחד הדברים שהקב"ה נוטע בבני אדם – להתחבר לחצי השני שלהם, להוליד ילדים, לחיות בתוך תא משפחתי. ככל שהיא התקדמה עם הנקודה הזו היא הבינה שהיא עדיין לא השתקמה בשלמות ממה שחוותה. כל זמן שיש לה התנגדות בפנים להמשיך הלאה עם החיים, סימן שיש עוד מה לשקם.

מה לגבי קשר זוגי, שלום בית, שמזכיר לבן/בת הזוג את ההורים שלו? מה קורה אם לבעל, למשל, יש קשר לא טוב עם אמא שלו ועכשיו הוא רואה את הפנים הכועסות שלה מולו כל פעם שהוא מתעמת עם אשתו? עם מי הוא מתווכח – עם אמא שלו או עם אשתו?

ויש כמובן, את 'המועדף עלי' – 'להתפוצץ' על הילדים כי הם מוציאים מכם החוצה את הדברים הכי נוראים שבכם. לי, למשל, יש ילד אחד שממש מוציא אותי מדעתי, ולא בגלל שהוא הילד הכי 'קשה' מכל הילדים. מאיזו סיבה שלא תהיה, יש דברים מסוימים שהוא עושה שוב ושוב ובזה מזכיר לי חלקים מסוימים מהילדות שלי שלא היו ממש נעימים. התגובה שלי מאוד רגשית וחסרת שליטה. ובגלל שנאה דורש נאה מקיים, זה מה שאני עושה עם עצמי, נוגעת בנקודות הללו בתוכי ומתקנת. זה בהחלט נמצא ברשימת ה"לעשות שלי", כי אם אני רוצה להשתקם אני צריכה לטפל. לברוח מזה אי אפשר, כי בן/בת הזוג והילדים הם המראה שלנו, ומהמראה-אמת הזו אי אפשר לברוח.

בעזרת המושגים – תודה, אמונה ותפילה אישית וקבלת המצב באהבה, מרגישים שינוי נפלא, עוצמה אדירה שפורצת אל תוך החיים. נכון, זה תהליך וזה גם לא קורה בין רגע, אבל כשהתוצאות מתחילות להיראות בשטח אפשר לחוש את הניסים והנפלאות שנעשו איתנו. לצורך המחשה, אני ממליצה בחום לקרוא את ספריו משני-החיים של הרב שלום ארוש – אמרתי תודה ונושעתי ואת שעריו בתודה – הספרים האלה לא רק ששינו חיים של אנשים רבים בכל רחבי העולם, אלא אני מכלי ראשון מעידה על השינויים בחיי!

התודה היא גלגל ההצלה הראשון של האדם בכל זמן ובכל מצב! בכל רגע אנחנו יכולים ואמורים להתמקד בלהודות לבורא עולם על כל מה שהוא עושה איתנו, אפילו על הדברים הכי קטנים. אפילו על אלה שלא 'נעימים' לנו.

אבל אם ישנה טראומה ממנה סבלנו, וקשה לנו להודות ואנחנו צריכים הכוונה ועזרה להוציא אותה החוצה, להשתקם ולהיות אנשים חדשים – בשביל זה אנחנו כאן!

הרבה אנשים מבולבלים ולא יודעים איך להתמודד עם מה שעובר עליהם, איך לתקן. אם אנחנו נמצאים במקום הזה, של ידיעה שמשהו לא בסדר – אז זה נפלא, כי מכאן הדרך לתקן ולשפר סלולה ופתוחה. כל זמן שאנחנו לא מכחישים וחושבים ש'אצלי הכל בסדר' אז יש דרך לשקם, להחלים ולתקן. כשאדם יודע שיש לו בעיה ומודה בה, זה כבר תשעים אחוז מרפואת הנפש שלו. ועצם העובדה שאדם יודע שהוא צריך עזרה, זה סימן שהוא מסתכל על הפנימיות שלו בעין אמיתית, שהוא מודע למה שלא טוב וצריך תיקון. והכי חשוב – שהוא מציאותי בכל הקשור למגבלות שלו כבן אדם. זה נפלא וסימן למוח חד וחזק.

בברסלב ישראל יש לנו מטפלים נפלאים בשפה העברית והאנגלית. בעברית – הרב דוד קראוס, באנגלית יש לנו את ד"ר זאב בלן ויהודית חנן, שאנשים רבים שטופלו על ידם ראו שינויים מדהימים בחייהם. ולי יש את העונג לעבוד מולם ולראות את האנשים שיוצאים מהפגישות איתם עם חיוך על הפנים. המטפלים-מאמנים המיוחדים האלה משלבים שנים של ניסיון כתרפיסטים עם אמונה וידע אדיר באספקטים שונים של החיים – זוגיות, חינוך ילדים, ענייני היחיד ועוד.  

כי בחיים, לפעמים גם האמונה צריכה דחיפה ובשביל זה אנחנו כאן.