להאמין ברחמים והכל נראה אחרת

 

 

ישנו יסוד גדול מאוד באמונה, אותו עלינו לדעת, ובלעדיו האמונה חסרה מאוד, והוא היסוד המחיה את האמונה ונותן לה את כל התוקף המעשי שלה. יסוד זה הוא האמונה ברחמים של ה’.

 

כל תכלית בריאת העולם, היא אך ורק בשביל הרחמים של ה’, כמובא בזוהר הקדוש, בשם רבי שמעון בר יוחאי, שלא ברא הקדוש-ברוך-הוא את העולם, אלא בשביל שיקרא רחום. וכן כותב רבינו הקדוש (ליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ד): "כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, כִּי רָצָה לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ, וְאִם לא הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל מִי הָיָה מַרְאֶה רַחֲמָנוּתוֹ? וְעַל כֵּן בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת, עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת רַחֲמָנוּתוֹ!"

 

נמצא, שעיקר האמונה בה’ יתברך היא להאמין שהוא רחום וחנון, וכל אמונה בה’ שחסרה את האמונה ברחמנות שלו, ושכל תכליתו בעולמו היא אך ורק לרחם על בריותיו, היא אמונה חסרה וחלשה מאוד, ועל פי רוב אינה יכולה באמת לעזור לאדם ולהחיות אותו. רק אדם שזוכה להבין ולדעת שעיקר האמונה היא להאמין שה’ רחמן, אז אמונתו נעשית שלמה יותר וחזקה, והיא האמונה שתביא אותו לכל הטוב שיש בעולם – למידות טובות, לשמחה ולאושר, והעיקר, להכיר באמת את "מי שאמר והיה העולם", כמו שנסביר בהמשך בס"ד.

 

לכן, לא יסתפק האדם רק באמונה שיש בורא לעולם, אף על פי שגם זה טוב, אלא צריך לעבוד ולפתח את האמונה ברחמנות של הבורא, וברצון שלו לעזור ולרחם על כל בריה ובריה, ברחמנות ובחסד חינם, בלי שום תנאי – רק מחמת רחמנותו.

 

וזה מה שמובא בפרשת משפטים (שמות כב): "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִיא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי".

 

התורה מדברת על מקרה, שעני לווה כסף מחברו ולא היה לו במה לשלם, וחברו לקח ממנו כמשכון את בגד הלילה שלו. אומרת התורה, שבמשך היום הבגד יכול להיות ברשות המלווה כמשכון נגד החוב של העני אליו, אבל כל ערב עליו להשיבו לעני. זאת מידת רחמנות שהתורה מלמדת אותנו, שלמרות שהמלווה לקח את הבגד כדין, עליו להתחשב בעני, שלא יצטער, ואין לו רשות לומר: זו בעיה שלו, ולא שלי.

 

העיקר לענייננו הוא המשך הפסוק, בו ה’ יתברך מזהיר את המלווה להשיב את המשכון לעני, כי אם יצעק העני לה’, מתוך צערו, שאין לו בגד לשכב בו, אזי בודאי ישמע ה’ צעקתו והמלווה יענש. והרמב"ן מבאר, שהבטחה זו של ה’ יתברך לשמוע את צעקתו של העני אינה תלויה בצדקותו של אותו עני, כי אפילו אם אותו עני הינו רשע, הבורא מבטיח שישמע את צעקתו. וזו לשון הרמב"ן: "ושמעתי כי חנון אני – חונן ומקבל תחינת כל אדם אף על פי שאינו הגון, מגזירת חינם…" פירוש, "מגזירת חינם" שאף על פי שלא מגיע לו כלום, ואינו ראוי לכלום, עם כל זה, אם יתחנן, ה’ יקבל את התחינה שלו, כי גזירה היא מלפניו לרחם על כל מי שמתחנן לפניו.

 

וממשיך הרמב"ן: והעניין, שלא תחשוב: לא אחבול שלמת הצדיק, כלומר אם הלוויתי כסף לצדיק, לא אקח את שלמתו שנתן למשכון, שאם יצעק לה’ זו סכנה. אבל שלמת אדם שאינו צדיק אקח, כי צעקתו לא ישמע אל…לא תאמר כך, לפיכך אמרה לך התורה: כי חנון אני ושומע צעקת כל מתחנן לי!

 

נמצא שבמלים אלו הכתובות במפורש בתורה: "ושמעתי כי חנון אני", מונח אותו יסוד חזק באמונה, שה’ הוא חנון ורחום ושומע צעקת כל אדם, בין צדיק בין רשע, אך ורק מחמת רחמנותו האינסופית, ומובן גם, שאפילו מי שיש לו רק מעט אמונה בתורה הקדושה, ואפילו שמאמין בחומש בלבד, די לו בפסוק זה כדי להתעורר ולהתחיל להתחנן אל ה’, ולבקש על כל מה שחסר לו. כי כאן ישנה הבטחה מפורשת: ושמעתי כי חנון אני! זו גזירה מלפניו יתברך, שישמע צעקת כל מי שיתחנן אליו, בלי שום תנאי, אפילו שיהיה רשע גמור.

 

ובאמת, האמונה ברחמיו של ה’, כלומר שמאמין שרחמי ה’ הם מוחלטים ואינסופיים, עד כדי כך שגזירה היא מלפניו – לשמוע צעקת כל מי שמתחנן אליו בלי שום קשר למעשיו, אם הוא ראוי או לא, רק אמונה זו מביאה את האדם להתחיל באמת להתפלל ולפתור את סבך הבעיות, הקשיים, הייסורים, והמניעות שיש לו בחייו. כי מי שלא מתפלל, ונשאר כך כמו שהוא – רעב וצמא, עני מרוד בדעת, במידות ובמעשים טובים וכו’, מלא צרות וייסורים בגוף ובנפש, בחושך ובעצבות, זה רק משום שחסרה לו אמונה. ואיזו אמונה חסרה לו? לא האמונה שיש ה’ בעולם חסרה לו, כי את האמונה הזאת יש לכולם, אלא חסרה לו האמונה שה’ שומע צעקת "כל מתחנן לי", חסרה לו האמונה שה’ הוא רחום, שה’ הוא חנון, שהוא ברא את העולם רק בשביל לרחם.

 

וכשהאמונה הזאת חסרה אצל האדם, אזי ברור שיש ליצר הרע את כל הכלים והדרכים להחליש אותו מהתפילה, והוא יכול לבוא אליו בכל מיני תואנות כגון, שהוא אינו הגון, ושהוא אינו כדאי שתתקבל תפילתו, שאינו ישר, שאינו צדיק, שרק עתה עשה איזו עבירה, או עבר על איזו מצווה, וכיצד יתפלל? בטח לא יצליח לפעול בתפילתו. או שתפילתו לא חשובה, או שאינו יודע להתפלל וכו’, כל המחשבות הללו תכליתן אחת: לסתום לו את הפה שלו, שלא יתפלל, ולמעשה לסתום לו את פתח הישועות שלו!

 

כי הפה הוא פתח הישועות, כמו שכתוב: "הרחב פיך ואמלאהו", וכן כתוב: "איש אמונות רב ברכות". שפירושו, שכל הברכות נמצאות אצל מי שיש לו אמונה ומתפלל. לכן כל עבודתו של היצר הרע היא רק לסתום  לאדם את הפה שלא יתפלל, שלא יאמין שהוא יכול לפעול בתפילתו, שלא יאמין שה’ שומע צעקתו בכל מצב, בין אם הוא הגון ובין לאו, בין אם הוא יודע להתפלל ובין לאו וכו’. כי היצר הרע יודע היטב שאם האדם יתפלל ויאמין ברחמנות של ה’, אזי לא יבצר ממנו דבר, ויצליח לפתור את כל הבעיות שלו ברוחניות ובגשמיות, ולהגיע לכל טוב האפשרי בזה ובבא.

 

לכן, צריכים כל אחד ואחת, לחזק עצמו תמיד באמונה ברחמנות של ה’, וישנן לעצמו כל הזמן את המילים האלו שנכתבו בתורה הקדושה: ושמעתי כי חנון אני! ויהיה פסוק זה שגור בפיו תמיד, ויתפלל ויבקש מה’ להאמין ברחמנות שלו, ויחזור ויאמר: ‘ריבונו של עולם, למדתי בתורה שאתה חנון ושומע צעקת כל מתחנן אליך, בגזירת חינם! כמו שכתוב: ושמעתי כי חנון אני, לכן אני מתחנן ומבקש ממך שתרחם עלי, אך ורק במתנת חינם, אך ורק בגלל שאתה חנון, שאתה רחום, ולא נברא העולם אלא בשביל שתקרא רחום, לכן אני מתחנן וצועק על זה בעצמי, שאאמין בזה, ואקרא לך רחום, ויתקיים רצונך בבריאת עולמך’.

 

ובכל פעם שמבקש על איזו בעיה שיש לו, על איזו מידה רעה שיש לו, לעולם לא יתלה אלא ברחמנותו יתברך בלבד, ויטען לפניו: ‘ריבונו של עולם, אתה נקרא רחום, וכתבת בתורתך הקדושה: והיה כי יצעק אלי, ושמעתי כי חנון אני, על כן רחם עלי ותן לי את הישועה שאני צריך, למען זה בלבד, שתקרא רחום, שתתגלה רחמנותך, כי בשביל זה בראת את העולם, בשביל זה בראת אותי! ולמרות שבודאי עשיתי איזו עבירה שבגללה אני סובל, אדרבה, רחם נא עלי, ותחזיר אותי בתשובה, תשמע את התחינות שלי, רק ברחמים ומתנת חינם’…

 

כאשר אדם יתחזק באמונה שה’ רחום, אז הוא יתחיל לראות את הישועות! כי הוא יתחנן ויתחנן עד שיזכה לכל הישועות שלו! ובודאי הוא יבקש רק מתנת חינם ולא יתלה בכלום, רק ברחמיו יתברך, ואז אין שום דבר שיוכל למנוע את תפילתו מלהתקבל, משום שתולה זאת רק ברחמיו יתברך בלבד, וזו כבר גזירה מלפניו יתברך לשמוע צעקת כל מתחנן לו. 

 

ה’ יתברך יזכנו לאמונה שלמה ברחמים של ה’, ולהתחזק תמיד בתפילה ובתחנונים, ועל ידי זה נזכה לגאולה השלמה, אמן.