להישאר למעלה כשהחיים למטה
מה קורה כשאתגרים וקשיים דופקים על דלת חיינו? הרב שלום ארוש עם התשובה הבלתי מתפשרת: תישארו למעלה גם כשהחיים למטה!
את זה כולם יודעים – הרצון והחשק של האדם באים לידי ביטוי בעיקר בזמנים בהם האתגרים והקשיים דופקים על דלת חייו, כשהחיים ממש, אבל ממש, לא קלים.
כששמש ההצלחה זורחת ופרפרי הניצחון עפים להם בשמחה מעל ראשינו, הכי קל לשמוח ולחייך. אולם, יכול מאוד להיות ששמחת ההצלחה הזו אינה אמיתית בכלל, מכיוון שהיא יכולה להיות ממקום של 'אני וכוחי ועוצם ידי', כלומר של גאווה, של זחיחות הדעת, של כבוד שעם הזמן יתברר כדבר מכביד ומעצבן ושל יוקרה מדומה.
אבל, כאשר אדם נכשל הוא מרגיש חסר יכולות ומעשים. אם הוא ממשיך להחזיק עם הרצון, אז הוא מראה את כוחו האמיתי, ולמעשה מגלה דרכו את כוחו וגדולתו של בורא עולם. 'למרות הנפילה, לא אהיה עצוב כי אני רוצה אותך, השם!'… אדם עצוב מראה שהוא מעוניין רק בהעצמה האישית שלו ותו לא, ואילו זה האוחז ברצון ורוצה להמשיך הלאה הוא, בעצם, המנצח האמיתי וזה שרוצה להעצים את מי שנותן לו את הכוח – בורא עולם!
וכאן נכנס רבי נחמן מברסלב לתמונה ומלמד אותנו, שאדם חייב לדעת איך לפעול בזמנים של עלייה – של הצלחה וניצחון, כמו גם בזמנים של ירידה – שהכישלונות והמניעות מציפים את החיים. האדם צריך לדבוק בבורא עולם וברצון שלו – לא משנה מה הוא עובר ויהיה איך שיהיה!
דוד המלך ע"ה אומר (תהלים קל"ט, ח) "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ". צריך להתחזק, ורבי נחמן אומר שזאת לא רשות אלא חובה – חובת הידיעה של כל אדם לדעת שהוא צריך להתחזק גם בזמנים קשים ולא להרפות, וזה על ידי שיזכור שהקב"ה נמצא איתו תמיד, בכל זמן ומקום.
מאמרים נוספים בנושא:
בזמנים של עלייה, אל לנו להיות זחוחים ולחשוב כי לעולם חוסן. למרות שאנו שמחים בהשתלשלות אירועי חיינו, אנחנו חייבים להבין שעדיין יש לנו עבודה רוחנית גדולה עם עצמנו, שעלינו להמשיך לשאוף להיות טובים יותר. בזמנים של ירידה, אנחנו חייבים לחזק את עצמנו עם כלל האמונה האומר – שהקב"ה עושה הכל, כולל הכל, לטובתנו הנצחית ושהוא תמיד איתנו, לא משנה היכן אנו נמצאים. ולא רק, אנחנו תמיד יכולים להתנחם בעובדה שאף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את הרצון שלנו!
למרות שהשאיפה העיקרית שלנו היא לשפר את עצמנו תמיד, לא נפסיק להודות לבורא עולם על אירועי החיים, כן גם אלה שנראים ומרגישים לנו 'רעים' ו'לא נעימים'.
אין גבול לרצון. תמיד נוכל לחזק את הרצון ושום דבר לא יעצור אותנו. למרות שאיננו יכולים תמיד להשיג את מה שאנחנו רוצים כשאנחנו רוצים, תמיד נוכל לרצות. כי עם הכוח האדיר הזה – הרצון, לא נפחד משום מניעה מכיוון שהוא מאפשר לנו להיות בשמחה תמיד.
וברור, כמובן, שאדם צריך יותר התחזקות כשהוא בתקופות של 'ירידה', מאשר בזמני 'עלייה'.
אני מכיר לא מעט אנשים שזוכים ללמוד על צדיקים עם מעלות רוחניות גבוהות מאוד, וליבם מתמלא בערגה וכיסופים לבורא עולם ולמעלות הללו. אלא, שהם חושבים שבין רגע נבנה בניין ומיד הם רוצים לחוות שינויים, שלצדיקים לקחו לא מעט שנים לזכות בהם. אך הם, מה הם עושים כדי להרגיש כמו אותם צדיקים? משנים מיד את החיצוניות שלהם ומכתיבים כל מיני חוקים וחומרות לעצמם ולסובבים אותם, אבל הפזיזות היא מן השטן ואין צורך לאמץ אותה כשזה מגיע לנקודה בה אדם צריך לעלות את המדרגות של כל הבניין, ולא לחשוב שהוא יכול לדלג על כמה קומות באמצע ולהגיע לגג הבניין במן הוקוס פוקס שכזה, כי אין דבר כזה! ולא רק, הם גם עושים את זה בלי תפילה, בלי הכנות ראויות ובצעדים מדודים ושקולים. בלי פרמטרים אלה ברור שנעשית פה טעות טראגית עם השלכות לא פשוטות בכלל. האריז"ל הקדוש מלמד אותנו, שכל דבר שאדם מקבל בלי להקדים לו תפילה – הדבר הזה יזיק לו!
הישג רוחני מצריך התקדמות בצעדים שקולים ומדודים, לאט אבל בטוח, והמון תפילות בכל שלב. אם אדם לא שמח בדרגה הרוחנית בה הוא אוחז, הוא לעולם לא יצליח לעבור תהליך אמיתי, מכיוון שבכל שלב נוסף, גבוה יותר, האתגרים קשים יותר וקשה יותר להיות בשמחה. אדם החושב כי הוא יכול להיות שמח רק אחרי שישיג רצון מושלם – לעולם לא יהיה שמח! ומסיבה זו אנחנו שמחים בכל הישג קטן בחיים, ולא משנה על איזה שלב אנו עומדים בסולם הרוחניות.
ההצלחה של השגת דברים בחיינו היא לא דבר חיצוני שאנשים אחרים יכולים לראות. הצלחה אמיתית היא דבר פנימי, בעיקר כשזה מגיע לרצון להתפלל, להשתפר ולהיות טובים יותר ולדבוק בבורא עולם, אפילו בזמנים של מניעות וקשיים. אם בתקופות יפות ומחייכות אדם משטה בעצמו עם המחשבה שהוא נפלא וגדול, זה מתכון בדוק ובטוח לסבל כשהמניעה בוא תבוא. זו הסיבה שכה חשוב לדעת איך לתפקד בשתי תקופות החיים שאנו חווים – בעליה ובירידה, בהצלחה ובכישלון.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אל תפסיקו לרצות
אף פעם אל תגיד אף פעם
והעיקר לא לפחד כלל!
כשאדם שמח כל היום, אומר רבי נחמן מברסלב, הוא יכול בקלות לשמור לו שעה אחת ביום כדי לשפוך את ליבו בפני השם. אבל כשהוא במרה שחורה – בעצבות ודיכאון, חלילה, יהיה לו מאוד קשה לעסוק במעלה העליונה מן הכל – ההתבודדות (התפילה האישית) ולבטא את עצמו. לכן אדם חייב לחזק את עצמו ולהיות שמח תמיד!
רבי נחמן מלמד אותנו שכאשר אדם שמח במשך 23 שעות ביום, אז הוא יכול להשתמש בשעה ה-24 כדי לשפוך את ליבו, כי בשעה הזו בה הוא שופך את ליבו עם לב נשבר – ולא ממקום של עצבות כפי שטועים לחשוב, הוא יכול בקלות להיות שמח כל היום.
היצר הרע עושה כל שביכולתו, והוא עושה, כדי למנוע מאיתנו להיות שמחים. הנשק העיקרי שלו הוא מחשבות שליליות שאנחנו לא טובים ולא ראויים ושהקב"ה לא מתעניין במאמצים שלנו ו… ו… והנה הקטע הכי 'חזק' שלו – שאנחנו, בעצם, מדברים אל הקירות כי הקב"ה לא מקשיב לתפילות שלנו. שקרים עלובים, אל תאמינו לו! מחשבות רעות מקורן ביצר הרע. אבל עם שמחה והתחזקות יש לנו את הכוח והיכולת להדוף את המחשבות הללו, כולל את היצר, הרחק מאיתנו.
הזוהר הקודש אומר לנו שרצון טוב, אפילו הקטן ביותר, לעולם לא הולך לאיבוד. הקב"ה מחשיב ומעריך כל רצון, כל שכן פעולה, הכי קטן של תשובה ורצון להשתפר. כל מילה בתפילה שאנו אומרים, אפילו מהרגע הראשון שהתחלנו להתפלל בחיינו, נשמרת בקופת החיסכון של בורא עולם. התפקיד שלנו הוא לחזק את עצמנו כל הזמן עם תפילה, תשובה מאהבה, צמיחה רוחנית ורצון לדבוק בבורא עולם. ולכן, העבירה הכי גדולה שלנו מהעבר הופכת למצווה, כפי שמלמד אותנו ריש לקיש (יומא פו).
אז זכרו, שאין שום ייאוש כלל בעולם! אנחנו תמיד יכולים להעפיל מהמקום הכי נמוך בו אנו נמצאים למקום גבוה, וזו לכשעצמה סיבה ענקית להעלות חיוך מקסים על פנינו.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור