לחכות, זה חלק מהחיים

אתה מעוניין לרכוש מקצוע?
ללמוד נושא? ללטש כישרון? אתה
צריך להיות מוכן להשקיע ולהתאמץ,
ולא פחות מזה, להמתין. למה?
כי לחכות זה חוק וזה חלק מהחיים.
 
 
זמן המתנה, זה חוק טבע בבריאה. ומכיוון שלכל הישג מוביל תהליך, לכן דרושה גם המתנה.
 
אתה מעוניין לרכוש מקצוע? ללמוד נושא? ללטש כישרון? אתה צריך להיות מוכן להשקיע, להתאמץ, ולא פחות מזה – להמתין. יש דברים שהגשמתם נמשכת זמן קצר ובמאמץ קל, ויש עניינים שדורשים הרבה יותר.
 
יש נתון אחד שעשוי להכריע אם תהיה זו המתנה קלילה, או סיוט מתמשך שלא יעלה על הדעת. השאלה היא, האם אתה רואה את הדבר אליו אתה מצפה?
 
כי ככה זה, לא דומה המתנה על צד הספק להמתנה מובטחת מראש. עיקר הקושי הוא לאו דווקא הזמן החולף. הקושי האמיתי והכמעט בלתי אפשרי הוא  לסבול את הספק, אולי ושמא כל זה אינו אלא לריק. אולי אמתין ואמתין ובסוף שום דבר לא יקרה? אילו יכולנו לראות כבר עכשיו את התכלית הטובה הממתינה לנו, יכולנו לשאת גם את המתנה ארוכה מאוד.
 
מאמרים נוספים בנושא:
ההמתנה היא מתנה
ממתינים בטרמינל
להמתין, זה חלק מהדרך
 
אז אתה חייב לחכות!
 
אבל מה הבעיה? שאנשים מתקשים לחכות, להמתין בסבלנות. הספק מכרסם בלב והדחיפות בוערת, היא דוחפת להתקדם, לרוץ ולא להמתין. אבל לאן? לאן באמת נלך? איש אינו יודע. אבל לחכות, ככה, לצפות ולהמתין? זה קשה, ואפילו כבד.
 
ובכל זאת, ישנם דברים שמצדיקים גם ציפייה ארוכה מאוד. ואפילו המתנה על צד הספק. קל וחומר שישנם עניינים יקרים וחשובים שקיומם אינו מוטל בשום ספק והם דורשים המתנה. לפעמים ארוכה מאוד. אבל אין ספק בעולם – הרי הם ברי השגה, מובטחים למצפים.
 
כזאת היא התורה הקדושה. כאלה הן המצוות המתוקות. כאלה הם החסדים שאנו זוכים לעשות, הכל יקר מכל הון. כאלה הם גם הדברים החשובים לנו ששווים גם חיים שלמים של ציפייה. והדברים האמיתיים הללו אכן דורשים יגיעה, המתנה, ציפייה ועקשנות. כי אין יגיעה לריק, ואין המתנה לבהלה. ובחיים כמו בחיים, לכל דבר טוב ואמיתי צריכים לחכות, להשתוקק.
 
ובינתיים? לא מלקקים דבש.
 
קודם שזוכים להיכנס אל הקודש, קודם שזוכים להשיג את מה שאנחנו רוצים בכל תחומי החיים, יושבים כמובן בחוץ, מה שנקרא "על פתח האוהל". כן, כמו שאברהם אבינו עשה. ושם, בפתח האוהל, חם ולוהט, תחת תבערת מדורה של תאוות ומידות רעות המטרידות אותנו, כשהיצר הרע מסית ומנסה לשכנע, 'עזוב אותך, קום ולך מכאן. אתה מחכה כל כך הרבה, כנראה לעולם לא תגיע!…'
 
זמן ההמתנה הוא החשוב שבזמנים. ומצד שני, הרגיש והמסוכן שבהם. אם חלילה תרים ידיים ותברח בעיצומה של המתנה, תפסיד הכל. עמל של שנים עלול לרדת לטמיון. ובכלל, יש לך לאן לברוח?!…
 
לעשות או לחכות שאלוקים יעשה?
לשבת בחיבוק ידיים
ובלי לעבור לממתינה
 
להמתין במתינות
 
האמת, הקושי להמתין הוא בגלל שאתה 'לא פה' ו'לא שם'. לא ער ולא ישן. לא בפנים ולא בחוץ. שייך ולא שייך. רוצה אך לא יכול. ואנשים מתקשים לשאת הסתירה, לסבול את הספק ולהמשיך להקיש בעוז על דלתות של רחמים.
 
כדי לשרוד את זה, אתה מוכרח לדעת כבר עכשיו למה אתה מצפה. כל עוד הממתין זוכר לקראת מה הוא מצפה, הציפייה היא אחרת, הרבה יותר נעימה, הרבה יותר מאושרת. יש זמנים כאלה. אדם זוכה לטעום משהו מגן עדן, נועם התורה, עונג התפילה, טעם של דביקות, חיות והתחדשות, הצלחה קטנה בתחום מסוים, לפני הגדולה שבוא תבוא. מי שזכה בזה, והוא מחזיק בידיו נכסים שכאלו, שום תקופת המתנה לא תצליח להקהות את החשק.
 
אבל מה עושים כשלא רואים?
 
כאן בדיוק מוכרחים ללמוד משהו מופלא על המושג 'ההמתנה'.
 
לא לחינם אדם יושב ומחכה. הישיבה הזו בפתח, כשחם ומעצבן, איננה סתם זמן שיותר טוב היה אילו לא נברא כלל. אם אתה על הפתח, בחוץ, תחת אש של תאוות ומידות רעות, ללא ספק, כאן בדיוק אתה משלים את תיקון נפשך. כאן, ודווקא כאן, את המתקן, מרומם ומעלה את לבוש הנפש שלך מתוך אחיזת הרע. דווקא בחוץ, ממש בפתח, בתוך החושך, נעשה הבירור. טוב נבחר מתוך רע.
 
הממתין חייב לדעת שההמתנה היא חלק בלתי נפרד מהמצווה ומהזכייה. כל הרמת עין כלפי מעלה, כל דחייה שאתה דוחה מעליך את הרע, וכל התעוררות מתוך המדורה של היצר הרע – כל אלה מהווים נחת רוח לבורא עולם. ושום תנועה לכיוון הקדושה לא הולכת לאיבוד.
 
ובינתיים?
 
בינתיים תעשה בדיוק מה שעשה אברהם אבינו, "וירא את המקום מרחוק", תראה כבר מכאן את המקום אליו אתה חושק ועורג. תתאזר בסבלנות ותדע שהתשוקה שלך כבר ביד, רק עוד מעט המתנה, עוד קצת.
 
כל זמן שיהודי עושה בחייו התחדשות, מתחיל מחדש ונכנס שוב אל הקודש, הרי הוא עם בורא עולם בברית, כמו אברהם אבינו. ואחרי שבאים בברית של התחדשות – ציפייה שכזו לא תהיה מרירה ובלתי נסבלת. אדרבה, היא רווית מתיקות, שמחה, והרגשה ברורה שהנה, 'וירא אליו השם'. תוך כדי ההמתנה, כבר 'וירא אליו'.