משנכנס אדר… מגבירים את הווליום!

אישה מלאת עוצמה ורבת חכמה הכריזה בשיעור שמסרה את הדברים הבאים:
 
"חודש אדר בלי מילה רעה על אף אדם! על אף קבוצה! לשמור על אחדות, על אהבה, על פרגון ולתת מילה טובה".
 
נדהמת ומופתעת סקרתי את מאורעות הימים האחרונים. התחושה הייתה שהתקבצו ובאו לפתחי כל האירועים, האנשים שמזמינים מילות ביקורת, שיפוטיות, גאווה של אני צודקת ויודעת, והם לא.
 
כל זה בשלושה ימים. ולהזכירכם, מדובר בימים ש"אסור" לי, הרי התחייבתי להכרזה הזו: "אני מוציאה מתוכי טוב" וזו לא קלישאה! אני באמת רוצה את זה.
 
אז למה דווקא עכשיו אתם באים ומתקבצים בחיי? אבל איך אומרים? "קדימה, בואו ונעוט עליה…"
 
הלו?! מה קורה פה?!
 
מה ההתקבצות הזו באה לבשר?
 
הרי איני יכולה לבטל את הרצון לקיום אותה הכרזה!
 
למעשה, נשאר להבין כי "ההתקבצות" הזו קיימת תמיד, ומשום שהרגישות האישית שלנו סובייקטיבית למציאות בימים אלה גברה ועלתה, נוצר הרושם כי כל הקשיים והמורכבויות של המציאות צצו משום מקום ובבת אחת, אולם הם קיימים, תמיד.
 
"משנכנס אדר מרבין בשמחה"!
 
לא יודעת מה אתכם, אבל אני, כשאני שומעת את המשפט הזה מוצאת עצמי מגרדת בראשי ותוהה: איך?
 
ואם לא שמח לי, אז אני עוברת עבירה? הרי כפי שהזכרתי, המציאות לא שואלת אותי מה משמח אותי ומה מצער אותי, המציאות מתרחשת איך שהיא רוצה!
 
אולי יהיו כאלה שיגידו: "אם היו שואלים אותי, הייתי עושה את המציאות אחרת, מה קרה? שתתחשב בי יותר…"
 
והנה הגענו לפלא נוסף. על חודש אב כתוב: "משנכנס אב ממעטין בשמחה".
 
לאחר הוראה כזו, יהיו כאלה שיקומו בהתקוממות ויגידו: "הי, מה נראה לכם? שאנחנו איזה כפתור ווליום של שמחה, שמגבירים ומנמיכים אותו מתי שרוצים?"
 
אכן, צד אמיתי ומובן לפרש בדרך זו את הדברים.
 
אבל בעיניי, יש פה דבר גדול הרבה יותר. אפשרות לפרש את עניין ה"ווליום" באופן שמגלה ומחייה בנו את המושג בחירה חופשית.
 
קל לנו לקבל באהבה וללא ערעור את מה שהולך לנו טוב ואת המציאות כאשר איננה מנוגדת לרצוננו, אז אנחנו שמחים וטובי לב.
 
בימים כאלה, מן הסתם, גם לא נשאל איך ניתן לצוות עלינו להרבות בשמחה, כי מה הבעיה? באמת החיים בסך הכל אופטימיים ומחייכים אלינו.
 
ברגעים וימים שכואב ועצוב לנו, כשלא הולך לנו כסדר, נשאל: איה מקום כבודו? איפה הטוב נעלם ממני?
 
בימים כאלה, מן הסתם, נאחז בגישה האומרת שלא ניתן לקיים את הציווי להרבות בשמחה כי צר לנו, לא טוב ולא נעים, המציאות לא נראית במיטבה. מה כבר אני יכול לעשות?!
 
"פעם אחת אמר לי: כל שאתה רואה בעולם, כל מה שנמצא בעולם, הכל בשביל הבחירה והניסיון… (שיחות הר"ן. רבי נתן מתעד את דברי רבו – רבי נחמן מברסלב).
 
"כי עיקר הבריאה הייתה רק בשביל האדם, מחמת שרק האדם יש לו כוח הבחירה…

כי אין שום נברא בעולם שיהיה לו כוח הבחירה כי אם האדם. המלאך הוא קדוש וטהור אבל אין לו בחירה, ולהיפך בהמות וחיות וכו' הם חסרי דעת ומוגשמים מאוד ואין להם בחירה, ועיקר הבחירה אצל האדם, ועל כן בשבילו נברא הכל. כי הבחירה היא החידוש והפלא הגדול מכל יצירת מעשה בראשית כמובא בספרים ובדברינו… ועיקר הבחירה על ידי שיש יצר טוב ויצר הרע, על כן לא היה כוח להיצר הרע לגלות שקרו להסית" (רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, יורה דעה).
 
לא המציאות ולא העולם יוצרים בנו את רמת השמחה.
 
כך הורגלנו וכך חשבנו, כך אולי זה נראה טבעי ומתבקש.
 
אבל באמת של הדברים, המציאות היא דבר שלא משתנה. אנו חווים ריבוי או מיעוט שמחה במציאות רק מכוח בחירתנו, ומכוח מוסכמות החברה ש"מלמדת" אותנו מה "נכון" או "לא נכון" ובאיזו דרך להגיב למצב כזה או אחר.
 
רבי נחמן מברסלב מספר לנו על יצר טוב ויצר הרע. אין הכוונה ליצר טוב במצב בו אנו מקפצים ומרקדים כל היום, הכוונה היא שנדע איך לא להתנהל כרובוטים וכעבדים של תעתועי המציאות, כפי שרבי נחמן כותב: "על ידי שיש יצר טוב, לא היה כוח להיצר הרע לגלות שקרו ולהסית".
 
היצר הטוב עוזר לנו להתבונן במציאות, להבין את מהלכנו בתוכה, לדעת לומר זה מתאים וזה לא, זה נכון וזה לא, לעניין זה ראוי להתייחס ולשני לא… וממילא, השמחה היא תוצר של פירוש פנימי.
 
יהי רצון שנזכה לדעת מהו המקום המאוזן מתוך התבוננות ובחירה נכונה ואמיתית. וגם אם נסטה מעט ונהיה מובלים, נתפלל שהמציאות תחשוף ותגלה לנו את כוחות השמחה, הסדר הטוב והבהירות שבה.