עניים בזמן, עשירים בלחץ

אומרים שזה היה במדבר, כשאותו בדואי זקן הלך לו לאיטו לביתו, כלומר לאוהל שלו.

פתאום, עצר נהג צעיר עם ג'יפ והציע לבדואי לעלות לרכב ושהוא יסיע אותו לאוהל.

הבדואי עלה לג'יפ והם נסעו יחד כמה שעוד עד שהגיעו ליעד. הנהג ירד והלך מיד לאוהל, ואילו הבדואי התיישב על החול, סיקל רגליים, עצם את עיניו והחל לנשום לאט…

שעה עברה, והנהג הצעיר פנה אל הבדואי ושאל למה הוא לא נכנס פנימה.

"הגוף שלי הגיע מהר בעזרת הג'יפ, אבל הנשמה שלי עוד בדרך… אני מחכה לה שתגיע…".

כך היו נראים הימים לפני כמה עשרות שנים.

אדם קם בבוקר ואחרי התארגנות יוצא לעבודה. בדרך לעבודה, בין אם הלך ברגל או נסע באוטובוס או ברכב, הוא חווה את מזג האוויר של אותו היום, פגש אנשים שדרשו זה בשלום חברו. הוא הגיע לעבודה והתמלא באנרגיות של מרץ, הספקים, השגת יעדים והצלחה. בעבודה, גופו הפריש הורמוני סטרס על מנת להספיק את המטלות ולעשות את העבודה בריכוז וביעילות. הפסקת האוכל הייתה זמן מפגש רעים עם סנדוויץ' וקפה טוב. בשעה 17:00 סיים את עבודתו ויצא לדרכו לביתו. בבית ירדו הורמוני הסטרס וההישגיות והוא נח. הוא שיחק עם ילדיו, שתה קפה עם חברים או עם בני משפחה, אכל ארוחת ערב שקטה, קרא ספר או עיתון… וכל זה עם נחת ובאווירת בית. את העבודה הוא השאיר במשרד!

מאמרים נוספים בנושא:

זמן זה לא כסף!

חמש דקות של אהבה

הנכס הכי יקר שלנו

תפילה לבריאות

זמן, זה כל העניין

חוסכים זמן?

מה שהעולם לא מגלה לכם
לברוח מהמטריקס
אגודלים מכורים

יש חיים אחרי הפרה
עבדים בסטייל

זזים כל הזמן

המסע ברכבת הזמן

והיום? כך נראים הימים היום…

אדם קם בבוקר ואחרי התארגנות הוא הספיק להביט בנייד שלו וגם לענות על כמה הודעות בוואטסאפ, הודעות סמס וגם על כמה מיילים בזריזות. הוא הכין קפה בתחושת לחץ כי הורמוני הסטרס התפשטו בגופו מאותו רגע שהביט בנייד. בדרך לעבודה במכונית הפרטית הוא הדליק מזגן, שם חדשות ברדיו, ענה למיילים נוספים ונסע לבדו עם כל "הרעשים" האלו. אחרי כמה פקקי תנועה, צפירות ועומס בכביש הוא הגיע למשרד. רמת הורמוני הסטרס מופרשת בנדיבות בגופו. הוא עובד בו זמנית עם טלפון, עם הנייד, המחשב, הפקס, הסורק, פגישות גוגל ועוד. הוא לבדו מול כל הרעש והלחץ. הפסקת האוכל הייתה זמן להכניס את הראש עמוק לנייד. כל אחד והנייד שלו… הוא הזמין ארוחה קטנה ולפני שהיא הגיעה – ההפסקה שלא ממש התחילה כבר הסתיימה. כך ממשיך לעבוד בלי שאכל, לכן הוא מפצה את עצמו בשתיית קפה ובמזון עם אנרגיה זמינה ואיכות נמוכה, עד שבשעה 18:00-19:00 הוא מסיים את עבודתו.

בחזרה הביתה, אם נסע ברכת הוא ממשיך לענות על מיילים ולא שם לב מי נוסע איתו בקרון. אם חזר במכונית שלו, הוא נהנה מרגע של "להיות לבד" עד שהנייד מצלצל והמון הודעות נכנסו….

ואז, סופסוף, הוא מגיע הביתה. קירות המשרד אינם גבול לשעות עבודה כי אם מרחב עבודה פתוח ונמצא במחשב בבית ובנייד ובכיס… והאדם מדי פעם "רק עונה למייל אחד או שניים" (כי הם מה זה חשובים), וזה אומר שהורמוני הסטרס ממשיכים להיות מופרשים גם בבית. ובמקום שתהיה לו רגיעה ומנוחה בבית אחרי העבודה, הרי שהעבודה ממשיכה, הלחץ ממשיך ואין ירידה באנרגיות ואין רוגע ושלווה. הראש עמוס במטלות ואחריות, במשימות ובמחשבות והרגש "עובד בפרך" ואין לו זמן מנוחה, פנאי והנאה פשוטה.

מכיוון שמרחב העבודה איבד את גבולות קירות המשרד והתפשט מעבר למקום העבודה המוגדר, מכיוון שהגדרת זמני העבודה התמוססו ושעות העבודה התפשטו אל מעבר לזמנים סבירים והגיוניים, מוצא האדם את עצמו שרוי שעות רבות ביום באנרגיה של סטרס ולחץ. כאשר אין לאדם שעות ומקום מוגדרים ומוגבלים לעבודתו, הוא מפריש יותר מדי שעות ביום את הורמוני הסטרס ואינו זוכה לאיזון בין שעות של עבודה, הספקים, הישגים, תחרויות ואתגרים לבין שעות של מנוחה, משפחתיות, התבוננות, פנאי, רוגע, קריאה, משחק, טיול וכדומה.

התנהלות זו יצרה מצב של לחץ מתמיד, במקום מצב אידיאלי של שילוב שעות סטרס ושעות הרפיה.

התנהלות זו הביאה לכך שיש לנו דלות ועוני בזמן עבור עצמנו!

קריאה של כתבה זו מטרתה להביא אותנו לתשומת לב וערנות למציאות הזו והשלכותיה, ומתוך כך ליזום וליצור יותר זמן רוגע וניחוחות.

והנה האתגר בהא הידיעה:

נסו במשך שבוע אחד לא לפתוח את הטלפון משעות הלילה עד השעה בה הגעתם לעבודה (זה קשה, אני יודעת).

אבל התוצאות של ניסיון זה מדהימות, שווה לנסות!

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com