ערמונים מטוגנים

עם כניסת החורף לחיינו, והשינויים שהוא מחולל בהם, גם הסחורה על המדפים בסופר משתנה בהתאם. כבר אי אפשר ליהנות מפירות הקיץ העסיסיים והמוכרים. בתקופה זו בורא עולם מברך אותנו בפירות מסוג אחר – פירות הדר, סימן מובהק לחורף. בשבוע האחרון תפסו את תשומת ליבי הערמונים. הערמונים הם פרי לכל דבר, ופרט להיותם טעימים הם גם מאוד טובים ומועילים לבריאות.
 
אני זוכרת שבעבר ראיתי בעלי דוכנים לאורך כל הרחוב מטגנים את הערמונים במחבת ומוכרים אותם חמים וטעימים לקונים. אז החלטתי שזה מה שאני עושה, רק לא במחבת אלא בתנור.
 
זה מצחיק, כי אפילו בגילי אנחנו לפעמים עושים דברים שהם הרבה יותר מ"רק" מביכים. אבל למען מטרות נעלות, אני מוכנה לבלוע את הגאווה שלי. ראשית, הייתי צריכה לברר איך מטפלם בערמונים, כלומר מה עושים לפני שמניחים אותם על מגש ודוחפים לתנור. אבל אתם יודעים איך זה, כשאתה 'מת' לממש את התאווה שתופסת אותך באותו רגע, ואותי תפסה תאוות אכילת ערמונים, אז לא חשבתי הרבה. ומה קרה? אחרי 15-20 דקות נשמעו פיצוצים עזים מכיוון התנור, כאילו היו אלה גרגירי פופקורן מפלצתיים שבעטו בדלת התנור. הערמונים החלו להתפוצץ ולהימרח על דפנות ודלת התנור (מבפנים), שבין-רגע קיבל מעטפת ערמונית פנימית. הצלחתי להציל כמה ערמונים שנותרו שלמים שעברו את ההפצצה בשלום.
 
השורדים הועברו לצלחת, ואחרי שהתקררו מעט הסרתי מעליהם את הקליפה, אחרי שבדקתי שאין חרקים ברכתי "שהחיינו" ואכלתי להנאתי.
 
ואתם בטח שואלים אם זה היה שווה את כל הבלגאן והזמן שהשקעתי בניקיון של התנור?
 
האמת, כן! כי כמו בכל דבר בחיים, הכל מהשם. ומאז, גיליתי גם איך עוברים בשלום את הטיגון או אפייתם בתנור: פשוט, עושים חריץ בקליפת הערמונים כדי לאפשר לאוויר החם לצאת, וכך מונעים הפגזה פנים-תנורית ולכלכוך שיכול לגרום למערכת העצבים תנודות לא רצויות.
 
אבל יותר מכל, מאפיזודת הערמונים הבנתי מסר יפה לחיים.
 
"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן" (רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן ח"ב, קי"ב).
 
הורים, בפעמים רבות, מביאים ילדים לעולם עם מעט מאוד מחשבה מקדימה למטרה האמיתית של למצוות פרו ורבו. בורא עולם השריש בנו את הרצון שיהיו לנו ילדים לא בגלל הסיפוק והעניינים האישיים שלנו, גם לא בגלל שזה מה ש'מקובל' ושהם ימשיכו אותנו. כשהורים מתברכים במתנה האדירה הזו שקוראים לה ילדים, הם באופן טבעי אוהבים אותם ורוצים את הטוב ביותר בשבילם. אבל לתת לילד אוכל, בגדים ומשחקים זה לא מספיק. בורא עולם רוצה שהנשמות היקרות הללו ימשיכו את רצונו בעולם. אנחנו השליחים שלו, מי שהוא הפקיד בידינו את הפיקדון האדיר שנקרא הילדים, אנחנו אלה שהוסמכו על ידו לחנך את הנשמות היקרות שלו, שמגיעות לעולם עם תפקידן המיוחד והמטרה שלשמה נשלחו לכאן.
 
וכמו הערמונים המפתים, לפני שניגש למלא את אחת המשימות החשובות בחיינו – חינוך ילדינו באהבה –  אנחנו צריכים ללמוד איך עושים את זה, לקבל הדרכה. כן, אתם יכולים לחפש בגוגל "ערמונים מטוגנים" ולגלות איך עושים את זה נכון. כשזה מגיע לדברים גדולים, כמו חינוך הילדים, חיפוש בגוגל לא נותן את המידע שאנו מחפשים. עיקר המידע מגיע מספר הספרים שלנו – התורה הקדושה . כי כמו הערמונים, אם לא נפעל על פי ההוראות, התוצאה תהיה בלגאן גדול. כן , תמיד יש את האפשרות לטפל אפילו בקטסטרופה הכי גדולה, אבל למה לשים את הילדים במצב כזה אם אפשר להוביל אותם על השביל הנכון לכתחילה?
 
(ספר הדרכה מומלץ בשפה שווה לכל נפש הוא ספרו של הרב שלום ארוש – חינוך באהבה).
 
"אין שום ייאוש בעולם כלל"(רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ע"ח).
 
פרט למחויבות ההורים לחנך ולגדל את ילדיהם כראוי, אנחנו, המבוגרים, לא צריכים להתמרמר בגלל העובדה שלא גדלנו וחונכנו בדרך בה בחרנו לחיות. כל מה שאנו פוגשים בחיים – הכל בהשגחה הפרטית והמדויקת של בורא עולם עלינו, והכל לטובתנו, ולטובתנו הנצחית! ברגע שנרפה מכל סוגי ההאשמות, נוכל למקד את המחויבות שלנו, לחזק את האמונה ולאמץ בחום ובאהבה את המסורת המתוקה שירשנו מאבותינו. אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילנו ואנו מוחזקים כ"אחראים בלעדיים" למעשינו. אם נעשה את מקסימום המאמצים מבחינתו, אם נעבוד על מידות הנפש שלנו, אם נשאף להתעלות ולזכות בקדושה האישית (כל אחד לפי מדרגתו) ללא ספק, התפקיד שלנו, כבני אדם וכהורים, יהיה מעורר השראה ודוגמה אישית לילדינו.
 
דוד המלך ע"ה, בספרו "תהילים", כותב (פרק א, א-ג), ש"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב, כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה. והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו ייתן בעתו ועליהו לא ייבול, וכל אשר יעשה – יצליח"! יהי רצון שנצליח ונזכה בחכמה ובבינה לחזק ולגדל את עץ הערמונים הפרטי שלנו – אנחנו וילדינו, וליהנות מפירותיהם המתוקים, אמן.