צידה לדרך

לא אחת קורה שאנו משלימים
את חלק הארי של המשימה, וברגע
האחרון נסוגים בגלל מכשול זעיר.
כמה טיפים וצידה לדרך בה צועד
כל אחד מאיתנו.
 
 
איזון
 
הכבוד הגדול שאדם יכול לחלוק להשם הוא – שבניו ובנותיו הרחוקים ביותר מתקרבים אליו. במקרה כזה, שמו מהולל בעולמות העליונים והתחתונים כאחד. וזוהי חובה המוטלת על כל אחד מאיתנו: לתמוך בהתקרבות הלבבות.
 
אלה מאיתנו העוסקים בבניית היכל הקודש, במסירת התורה, שלעיתים קרובות מתנהלים עם אנשים הרחוקים מאוד מעקרונות אלה, צריכים לדעת, שאמנם הם מקיימים את אחת המצוות הגדולות ביותר, אבל בה בעת הם חשופים להשפעת האנשים אותם רצו להציל.
 
כדי להתגונן או להשתחרר מרעיונות זרים ורגשות מעורבים שאנו נחשפים להשפעתם, נכפיל את השיחה האישית עם בורא עולם. בזמן ההתבודדות נקפיד לבחון ולמקם את עצמנו, לבדוק את הרעיונות אותם אנו מגלגלים במוחנו. בחינה עצמית זו תנטרל את ההשפעות הלא רצויות.
 
לעובדה ולמעשה המליץ רבי ישראל דב אודסר זצ"ל לכל העוסקים בצורכי הציבור, לרבות בצרכים הרוחניים (כגון, הפצת ספרים, מסירת שיעורי תורה וכו') ולדאוג תמיד לאזן את עסקיהם עם התבודדות. כלומר, לא להשקיע בתקנת עצמו פחות מאשר בתקנת הזולת, ולאזן את הקשר עם הבריות עם הקשר לאבינו שבשמים. אין זה כדי למעט את הפעולה, אלא כדי להרבות באיכותה, וממילא גם ביעילותה.
 
איפוק
 
כשאנו נתקפים לעיתים במחשבות רעות עלינו להשליך אותן, אבל לא להצטער עליהן. יש מי שרואה במצבי חולשה כאלה כישלון. ההיפך הוא הנכון. האמת היא, שמחשבות שליליות נשלחות אלינו כדי לאפשר לנו, דרך הסירוב לקבלן, לתקן את השגיאות שעשינו בעבר.
 
תשובה שלמה אינה מתאפשרת אלא כשאנו נמצאים באותו מצב שגרר אותנו פעם לטעות – אבל הפעם אנו מתאפקים ומתקנים!
 
אך מי יכול ליצור שוב את התנאים המדויקים בהם חטא בעבר? לכן, כשמתעוררים בנו הרהורים דומים, ואנו מסרבים להאריך בהם או ליהנות מהם, הרי שחזרנו דרכם לאותם "המקומות", וכעת אנו נבחנים. מי שיזכה להתגבר, להתאפק ולצאת מנצח, ישאב כוחות מחודשים ויגיע לחכמה אמיתית: בתוך אותם הרגעים יתהפכו כל שגיאותיו לאורות נשגבים, ואלה מכונים בפי חכמינו "זכיות".
 
רבי נחמן מברסלב גילה לנו סוד פשוט ועוצמתי, המאפשר לנו להילחם במחשבה שלילית ולהגיע לתיקון במהירות. הוא מזכיר כי בזמן נתון רק מחשבה אחת בלבד יכולה לגור במוח. אם איזה הרהור יטריד אותנו, די בכך שנחליף אותו ברעיון אחר.
 
להיחלץ מציפורני השקר
 
לתורה יש עוצמה כה גדולה, עד כי ביכולתה לשרש אדם משגיאותיו. גם אם נמצא את עצמנו לכודים בחזיונות הגרועים ביותר, אם נהיה חכמים להמשיך בלימוד יומי ונתמיד בכך – לא משנה מה קורה בינתיים – נצליח, בסופו של דבר, לתלוש את עצמנו מציפורני השקר. כי התורה טהורה מאוד וחזקה מאוד. ואם נדמה לנו שאין לנו זמן לכל זה, שהזמן חומק מאיתנו – על אחת כמה וכמה עלינו לזכור, שהמוצא היחיד שלנו הוא לבקש. המהירות בה חולפים החיים והבלבול השוכן בתוכנו דרך קבע יכולים למנוע מאיתו את אותו סדק קטן, רגע ישר של אושר, שמאורו אנו יכולים ליהנות גם בימים הכי לחוצים. רק השם לבדו יכול להאיר אותנו, לגרום לנו להבין עד כמה המטלות ה"הכרחיות", היומיומיות, יכולות לרוב להידחות ולפנות את מקומן לזמן לימוד יקר.
 
שדה פורח
 
כשנכנסים עמוק לתפילה זה כמו להיכנס לשדה אביבי ופורח. אנו קוטפים לנו אותיות, פרחים נהדרים, שמצטרפים לזר: מילים. אנו אוספים לנו עוד ועוד פרחים, מאגדים עוד ועוד זרים נפלאים. אין מלים לתאר את הדר הזרים שלוקט האדם המתחיל להתפלל.
 
ברגע שקוטפים את הפרח הראשון, ברגע שהאות הראשונה של תפילתנו בוטאה, מתחננת אות זו בפני נשמתנו שלא תעזוב אותה, שתשים לב ליופייה, למילים שהיא מבטאת, להשמיע אותן לאוזניים שלנו. כך מתוארת תפילת הצדיק (בספר ליקוטי מוהר"ן ח"א, ס"ה). מדובר כאן באחדות הכוונה דרך ריכוז גבוה ביותר. בעל השדה, הצדיק, הגיע לאיכות הזו ומזמין את הנשמות להצטרף לשדה האביבי שלו. זהו סוד ההתלהבות החסידית והדבקות בצדיק.
 
קורי עכביש
 
הגיבור נאבק באומץ לב ולבסוף, התמוטטה חומת העיר. כשעמד להיכנס לעיר כמנצח, נהדף על ידי קורי עכביש ו… נסוג לאחור.
 
חוסר ההיגיון של גיבור הסיפור, של גישה כזו, מתגשם פעמים רבות במציאות היומיומית שלנו. לא אחת קורה שאנו משלימים את חלק הארי של המשימה, וברגע האחרון נסוגים בגלל מכשול זעיר.
 
רבי נחמן סיפר את המשל של הגיבור וקורי העכביש כדי ללמד על הגישה של כמה מתלמידיו: הם קיבלו במלואו את עיקרון ההתבודדות והחלו לעסוק בזה כל יום, בשעה קבועה. אבל, כשהרגע הגיע הם לא היו מסוגלים להוציא הגה מפיהם…
 
כיוון שכך, הודיע להם רבינו שאם כבר שוכנעו בערכה של ההתבודדות, החליטו לבצע ואף הקצו לכך זמן בכל יום, הרי שניצחו בקרב: החלק הקשה ביותר כבר מאחור! החומה הופלה. מה שנותר לעשות – לדבר – לא יהיה, בהשוואה לשלבים שכבר עברו – קשה יותר מלבקוע קורי עכביש.